Wednesday, March 6, 2013


על ידי ראיית הנולד יש מנוחת הנפש!

מספרים על אדם שנאלץ לעקור את עצמו מחיק משפחתו לצורך פרנסתו, רצה להרחיק למדינת הים, לעסוק בסחורה ולהביא טרף לביתו, נטל את כל חסכנותיו בידו ויצא לדרך, כיון שהיה אדם חכם ונבון, חילק את כספו, מאתיים מטבעות כסף הפריש לצורך הנסיעה למדינת הים, חמשת אלפים מטבעות כסף ייעד לצורך המסחר, ומאתיים מטבעות נוספות הצניע לצורך הוצאות הדרך חזרה, יצא לדרכו ומיד כשהגיע למחוז חפצו, החל לעסוק במסחר, קנה ומכר סחורות ועשה חיל, כשסיים את עסקיו ורצה לחזור למשפחתו, מכר את כל הסחורות שבידו וקנה תיבה מלאה מרגליות ואבני חן,שמח יצא לדרכו חזרה, ומאתיים מטבעות הכסף בידו להוצאות הדרך, ברגע האחרון, לפני שעלה לאוניה בדרכו חזרה, הגיע אליו סוחר האבנים הטובות והציע לו לרכוש עוד מחרוזת פנינים מיוחדת במחיר מציאה, שמח בסוחר על ההצעה, אך לא היה בידו כסף כדי לרכוש את המחרוזת, מה עשה, נטל מאה וחמישים מטבעות כסף מהסך שהפריש להוצאות הדרך חזרה ונתן אותם בתמורה לסוחר האבנים, שמח שמחה מרובה על המחרוזת שקנה, ובליבו חשב לתת אותה לאשתו כתשורה והוקרה על כל הצער והסבל שסבלה בעת העדרו.

שש ושמח עלה לאוניה, וכשבקש ממנו רב החובל לתת את דמי הנסיעה, אמר לו: שיש לו רק חמישים מטבעות, ענה רב החובל: שבמחיר כזה לא יוכל להשכיר לו שום חדר או תא באוניה, ולא יוכל להצטרף לנסיעה, בצר לו, הציע הסוחר לרב החובל, שיתן לו מקום ללון בירכתי הספינה ובמגורי הפועלים ואף יסייע להם מעת לעת בעבודתם, ניאות רב החובל להצעה, נטל את חמישים המטבעות, והראה לסוחר את מקומו באוניה, יצאו לדרך והסוחר נפשו הומיה מהמפגש עם בני משפחתו, הדרך הייתה קשה וארוכה, והמגורים בירכתי הספינה במקום לח ומחניק, לא הטיבו עם הסוחר, כשיסורי הדרך וטלטולי הספינה כבדו עליו מאוד, ושהיה קשה לו מאוד לשאת אותם, היה ניגש אל תיבת האבנים והמחרזות, פותח אותה, ומתבונן בהן ומחזיק בידו את מחרוזת הפנינים, שהיה רואה את האבנים והמחרוזת, מיד הייתה נחה עליו דעתו, והיה נרגע לחלוטין, הידיעה שהוא מיטלטל כעת במקום צר ומחניק, ובתמורה לזה יש בידו את המחרוזת להעניקה לאשתו, הייתה נוסכת בו כוחות ותעצומות נפש להמשיך את המסע, על אף הקושי, בתוך תוכו ידע ששוה הוא המאמץ, וכדאית היא הדרך הקשה, כדי לזכות אחר כך להעניק לאשתו את המתנה שהוענקה בכל ליבו.

וכך בכל ענין וענין,כאשר האדם רואה את התוצאה, ואת העתיד לבוא, יותר קל לו לסבול צער זמני, על מנת לקבל מנוחה אמיתית ושלווה קבועה, וזה יסוד גדול שצריך כל אדם לחזק בעצמו, להיות חכם ולדעת לראות את הנולד ואת העתיד הטוב שעומד לבוא, ואז יש מנוחת הנפש והדעת להתמודד עם כל אתגרי החיים!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

http://www.youtube.com/watch?v=mEqIf9l7b6c&feature=player_detailpage רבי יאשיהו פינטו הגדול הרי"ף דעין יעקב

Tuesday, March 5, 2013


להיזהר מן הצבועים!

לפני שנים רבות, שמענו ממו"ר זקנו רבי מאיר אבוחצירא, בשבוע האחרון לפני פטירתו מעשה, אשר צריך לשימו נר לרגלינו: במלכות גדולה נגנב למלך מהאוצר תכשיט היקר לו ביותר, המלך כעס כעס גדול, וציווה מי שיתפס גנב, מייד יוציאוהו להורג.

ראש הכמרים הלך והסביר ושכנע את המלך, שאחד מראשי הקהילה היהודית הוא שגנב, המלך, מבלי לחקור ולדרוש, בכעס גדול ציווה להוציאו להורג, מיד עושי דברי המלך יצאו והביאוהו לכיכר העיר, לקיים את דת המלך, לפני הוצאה להורג, ראה המוצא להורג היהודי, את ראש הכמרים הולך ונזהר בצעדיו לא לדרוך על הנמלים, הצביע המוצא להורג על ראש הכמרים וצעק: הוא הגנב!!!

המלך הזדעזע, ושלח מייד רצים דחופים לביתו, חיפשוהו ומצאו את האוצר בביתו, מייד המלך הפך את הדין, ואת המוציא שם רע הוציאו להורג, ואת היהודי לחופש, אך קודם שאלו המלך: אייך ידעת שהוא הגנב? ענה היהודי: בבית אבי לימדוני להיזהר מן הצבועים, שמראים עצמם נזהרים יושר ומוסריות גדולה הם האנשים אשר תוכם אינה כחיצוניותם, וקלקול ורקעבון היא מנת חלקם, וכאשר ראית את ראש הכמרים נזהר לא לדרוך על נמלה, הבנתי שהוא הגנב!

וזוכרים אנו את דברי רבי מאיר אבוחצירא זיע"א: כל אדם שיותר מידי מראה פרישות ודקדקנות, צריך לבדוק טוב מה קורה בפנים!!!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!


מדברי האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על מו"ר זקננו רבנו יאשיהו פינטו הגדול זיע"א בעל הרי"ף דעין יעקב שהיום יום הילולה,זכותו תגן עלינו ועל כל יוצאי חלציו עד ביאת גואל צדק!

באחד הימים הקשים אשר היו, בפרוע פרעות בישראל, ביקש לבוא אלינו אחד מגדולי עם ישראל ואמר לנו: "תדעו שכל הצער הגדול הזה הוא המשך של תיקון מו"ר זקנך, אשר אתה קרוי על שמו, רבנו יאשיהו פינטו זצוק"ל אשר עקר וביטל עבודה זרה מן העולם". וידוע מעשה על איש פשוט אשר מלאכתו הייתה בגרוטאות של מתכת למכור ולקנות, והיה חי בפשטות גדולה. באחד הימים היה במחסן שלו ולפתע שומע קול מדבר אליו ואומר: "אם תיחד אותי מכל אשר לך ותשמור אותי מיוחד ותדליק לכבודי נר ולא תגלה לשום אדם על קיומי, מחר תרוויח סכום עצום של כסף". עשה האדם כך ולמחר הרוויח סכום גדול. וכך ביום השני, השלישי וכו', עד אשר החל לעבוד את הנחושת הזאת בסוד גמור, אף אשתו ואנשי ביתו לא ידעו מדבר זה.
עברו ימים ואותו אדם התעשר עושר גדול מאוד ופתח ישיבות ונהיה לבעל חסד הגדול ביותר אשר שמו הלך לפניו בכל עיר ובכל מדינה. באחד הימים, מו"ר זקננו רבנו יאשיהו פינטו זצוק"ל בא לעירו, כבדו את הרב המוסמך לדרוש בבית מדרשו של הגביר הגדול, אך הרב הרגיש שמשהו בבית מדרש הזה אינו כשורה. ניסה לחקור ולדרוש מראשי הקהל אחרי העשיר מאין עושרו ואף אחד לא ידע לפרש ולומר. קרא לו רבנו הקדוש וחייבו והשביעו בשבועות חמורות שיספר לו את סודו ואחר דין ודברים סיפר לו על אותו מתכת,
אשר בנה בסתר לכבודה מקדש והוא מתפלל לכבודה ומקריב ומכבד אותה והיא מקור עושרו.
עמד רבנו הקדוש וצעק: "זו עבודה זרה אשר נשארה בעולם, אתה עובד עבודה זרה קשה מאוד". החל האדם לבכות ולצעוק, מה יעשה?! "אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי!". קרא מו"ר זקננו לראשי הקהל והזהירם על יהודי זה שיפרנסוהו כל ימי חייו ברווח ובכבוד ולקח את העבודה הזרה הזאת ועשה בה תיקון גדול, השמידה והכחידה מן העולם. ובאותו רגע, כל עושרו של
היהודי הזה נכחד אף הוא מן העולם, שרפה נפלה בביתו וכל ממונו במהרה עבר והלך לו.
ומאותו יום צרות רבות פקדו את מו"ר זקננו, בנו יחידו נרצח בגיל חי שנים, בעיר צפת בערב שבת ישמעאלי דקר אותו בליבו ומו"ר זקני כותב בהקדמה לפרושו על ספר הקדוש "עין יעקב" - "מאור עיניים" וזה לשונו: אמר המר יאשיהו בלב נשבר ונדכא על מות בן בן פורת יוסף בן פורת עלי עין וממשיך בהקדמה כקינה ומאשים עצמו במות בנו בכורו.
ומן אותו היום כל בן אשר נקרא בשם הקדוש הזה, יאשיהו לא השלים את חייו ונפטר בגיל צעיר. וכשנולדנו ביום ראש השנה הייתה מחלוקת לשם שמים איך יקרא שמנו, הסבא הקדוש רבנו מאיר אבוחצירא זצוק"ל ביקש לקרוא בשם יאשיהו, על שם הסבא הגדול אשר היה מחותנו של רבנו חיים ויטאל זצוק"ל וביטל ועקר עבודה זרה מן העולם, והסבא הגדול רבנו משה אהרון פינטו זצוק"ל, פחד משם קדוש זה וביקש לקרוא בשם שלמה. לבסוף הכריעו דיבוא השלישי ויכריע ביניהם, פנו בשאלה לבעל הדברי יואל מסאטמר שהכריע לקרוא את השם יאשיהו.

Monday, March 4, 2013

על ידי מסירות נפש יכול האדם להשיג כל דבר בחיים - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

לאחי ורעי ה' עליהם יחיו.
הנה אנשים בחיים מחפשים דרכים ורעיונות איך להשיג השגות ברוחניות ובגשמיות וכאשר רואים אדם מצליח או מוצלח שואלים מה היה סוד הצלחתו, מה היה הדבר המיוחד אשר הביא אותו למעמדו או להשגותיו הגדולות.
אך בפרשת השבוע פרשת ויקהל ישנה תשובה לסוד ההצלחה בכל עניין ומובן בחיים. והנה מובא בפרשה: "ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה". והנה, מדוע זכה בצלאל לבנות את המשכן לעשות את הדבר המיוחד והעצום הזה, בניית בית ה'?. אמרו חז"ל: משום מסירות נפש. ואיזה מסירות נפש?, לא של בצלאל אלא של אבותיו, חור כשראה שבני ישראל עומדים לעבוד עבודה זרה מסר נפשו ומכח המסירות נפש שהיה לאבותיו של בצלאל וכן מצד סבתא היה מרים אשר מסרה נפש על בנות ישראל בזמן הגזרה כל הבן הילוד היאורה תשליחון אותו. וכח המסירות נפש אשר הייתה באבותיו השפיעה חכמה על בצלאל.
והנה פה טמון יסוד גדול, שיכול האדם להשיג השגות עצומות, כולל בחוכמה וכל זה תולדה של מסירות נפש, החכמה היא לא תמיד האבות, במקרים רבים החכמה היא התולדות של המסירות נפש, כשרואים אדם מוצלח או חכם זה תולדה של מסירות נפש ואפילו לא שלו, מסירות נפש של אבותיו או אבות אבותיו משפיעים על הבנים ובני בנים.
ובודאי לאדם עצמו כאשר מוסר את נפשו על דרך או עניין מסויים ודאי שבסוף הדרך ה' יעזרו ויתן לו את מבוקשו.
וזה שאמר שלמה המלך: "תורה שלמדתי באפי היא שעמדה לי" פירוש: התורה שלמדתי באפי, בצער ביגון היא שעמדה לי, דבר שנקנה ביסורים כוחו גדול ביותר וממנו תולדות רבות.
וזה עומק דברי המשנה "יגעת ומצאת תאמין", על ידי יגיעה ומסירות נפש מצאת, תמצא את התולדה של המסירות.
וכך כל גדולי התורה לא השיגו את השגותיהם בשום תחום לא על ידי חכמה מרובה ולא על ידי עצה או דרך אחרת, רק על יד מסירות נפש, כח המסירות נפש גדול ביותר. ואף רבי עקיבא לא השיג את כל השגותיו הוא ורבי אלעזר הגדול רק על ידי מסירות נפש שפרשו ממשפחתם ומסרו את נפשם על התורה והעבודה בדוחק ובצער.
ולכן יובן: "כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במסורה תשתה". מדוע כך דרכה של תורה ולא בשפע מרובה וכן מדוע נאמר הווה גולה למקום תורה מדוע לא בנחת בביתו?, אלא להשיג השגות זה רק על ידי מסירות נפש והמסירות בדוחק האכילה, בדוחק השתיה, בריחוק מן הקרובים, גורם לאדם תולדה של חוכמת התורה.
ולכן כשרואה האדם התמודדויות קשות ימסור את נפשו משום שההצלחה והברכה הם תולדה של מסירות נפש.
וכך ידוע המעשה בתלמיד בישיבה אשר לא היה מבין גמרא וקשה הבנה, הראש ישיבה לקחו לרב צדיק שיתן את דעתו, הרב ביקש מהתלמיד למסור נפש לנקות את כל הישיבה לפסח, למסור נפש בעבור כל חתן שמתחתן וכך במשך הזמן פתאום הבחור נפתחו לו שערי שמים והתחיל להבין וללמוד עד אשר נהיה גדול בתורה.
וזה יסוד לכל עניין בחיים, המסירות נפש היא האב, ההצלחה אפילו בדברים ועניינים אחרים היא התולדה.
הקב"ה יתן כח הצלחה ברכה וישועה.

להיזהר בכבוד תלמידי חכמים!

בכל זמן מול עינינו, מעשה אשר ראינו בעיננו וחרוט כגירסא דינקותא, בבית מו"ר זקננו רבנו מאיר אבוחצירא זצוק"ל: היה כלב שכל ערב שבת היה בא ועולה במדרגות ארבע קומות ויושב בפתח הדלת עד אחרי הקידוש, ואחרי הקידוש היה יורד והולך, ופעמים רבות היו רוצים בני הבית לגרשו, אך רבי מאיר היה מתנגד ואומר: תניחו אותו, אחרי זמן מרובה של חודשים רבים, בשבת אחת אחרי הקידוש, רץ הכלב לכביש נדרס ומת, רבי מאיר עמד ודיבר כמה צריך להיזהר מלשון הרע ומכבוד תלמידי חכמים, ואמר: הכלב הזה בא בגלגול על פגיעה בתלמיד חכם בעניין קידוש, ובאה לעולם ככלב, ומתי שסיימה את תיקונה נדרס ומת.

כמה האדם מאבד את עולמו על דברים רגעיים, אשר יוצא ממנם ממש בשום הנאה, רק הרגשה של הצלחה, של ניצחון, ומקריב על הרגשה את כל עולמו, ונכנס לגדר של עזי הנפש הרעים, ואחריתו עדי עובד!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

Sunday, March 3, 2013


ידע האדם שמידה רעה היא קשה ומסוכנת!

מובא מעשה: אשר מוסר גדול טמון בו, על אדם הלך ביער גדול ובתוך היער, ראה מחזה של פלא גדול ביותר, שובך גדול מאוד של יונים אשר בו אלפים רבים של יונים והשובך פתוח לרווחה, ואף יונה לא יוצאת מן השובך, והיונים מתרוצצות בתוך השובך בלחץ וכעס גדול, תמה האדם, אייך יתכן? אלפי יונים שלא יוצאות רגע אחד מן השובך, מה מונע ממנם לצאת? הלך ושאל אדם אשר היה גר בבית קטן בקצה היער, והנה האיש ההוא סיפר לו מעשה: השובך הזה הקים אותו אדם מלפני מאה שנים, והאדם הזה היה איש קשה ורע מעללים, וכאשר הקים את השובך לא נתן לציפורים לצאת מן השובך וציפור אשר היה יוצא היה הורג אותו, וכך במשך שנים הציפורים שהיו בשובך התרגלו שציפור שיצא ראו אייך מת, התרגלו הציפורים, שאינם יוצאים מן השובך, והרגל זה הרגילו גם את ילדיהם, וילדיהם הרגילו את הדורות הבאים אחריהם, ואף שאותו אדם מת לפני שנים רבות, אך הפחד וההרגל נשאר חקוק בציפורים הללו עד עולם.

לכן, ישתדל האדם להלחם בכל מידה רעה אשר לו, משום שמוריש אותה הלאה לדורות הבאים!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

Saturday, March 2, 2013

כח המחשבה!
אדם שהוא עצוב - מדבק את כל הסובבים אותו בעצבות, ואדם אשר שמח - מדבק את כל הסובבים אותו בשמחה!
ומסופר על אחד האדמורי"ם הצדיקים: אשר היה מקפיד לא לישון רק על מיטה שלא שכב בה אדם רשע או שנעשה בה דבר שאינו כשורה, אותו אדמו"ר: הגיע לעיר ורבני העיר רצו שיהיה נוח וטוב לו, והלכו לנגר ירא שמים וביקשו ממנו: לבנות מיטה וששום אדם לא ישב עליה, רק האדמו"ר יהיה הראשון אשר ישב וישן בה, והנה, כשהאדמו"ר שכב בלילה על המיטה, צעק צעקה גדולה ביותר, נכנסו לחדר לשאול מה קרה? ענה האדמו"ר: הרגשתי כמו סכין ננעץ בגבי, שאלו אותו מדוע? זו מיטה חדשה ששום אדם בעולם לא ישב עליה, ענה להם האדמו"ר: הסכין היה סכין של עצבות, שאלו את הנגר, והנגר אמר: כאשר בנה את המיטה היה בצער על בתו שמקשה ללדת, ואותו צער זה הסכין שהרגיש האדמו"ר על המיטה.
ולכן יזהר וידחה מחשבות לא הגונות שמזיקות לו ולרבים, וכן יתרחק בכל הכח מן בעלי מחשבות רעות אשר מזיקים להם ולכל סביבתם!
(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
שבוע טוב ומבורך!
שמחת פורים בישיבה במנהטן בהשתתפות מורנו ורבנו http://youtu.be/9waujxmWbVg