בבא סאלי זצוק"ל!

יומא דהילולא של מו"ר זקננו רבנו ישראל אבוחצירא "הבבא סאלי": אשר קדושתו ורוממות נפשו נמצאת אף בימינו אלו, ועדיין מושפעים ורואים אותו מול עיננו בכל עת ובכל זמן.

בגיל צעיר, הוכתר הבבא סאלי להיות אב בית דין של כל המחוז במרוקו, ובאותו מחוז היה מושל קשה ואכזר, אשר כולם פחדו ממנו פחד גדול והיהודים לא מצאו דרך אייך לקרבו אליהם, באחד הימים אחת המשפחות החשובות של היהודים, הכינו סעודה גדולה ומפוארת לכבוד המושל וכל טובי הקהל הוזמנו לאותה סעודה, ואף את רבי ישראל הזמינו, המושל אשר נכנס ברוב כבוד, ישב בשמחה מרובה והיהודים שמחו שמחה גדולה, הנה זוכים לרצות את ליבו ולקרבו אליהם, אך כאשר נכנס רבי ישראל, נהג בו רבי ישראל בביזיון גדול, ישב לידו ולא נשא לו פנים, לאחר זמן מועט לקח רבי ישראל את המקל והחל לחבוט בו בקרקע, המושל קם בכעס גדול ויצא מן הסעודה, פחד גדול אימה וחרדה נפל על כל הקהל, אך רבי ישראל היה שלם בעצמו וחזר לביתו בשמחה גדולה.

באמצא הלילה, בנו של המושל קדח מחום, והתחיל מצבו להתדרדר עד כדי סכנת חיים, המושל הצטער ופחד פחד גדול על בנו, קראו לכל הרופאים ואף רופא לא מצא מזור למחלתו, אמרו יועצי המושל למושל, שמא קללת הצדיק פגעה בבנו, פחד המושל ושלח לקרוא לרבי ישראל לביתו, הגיע רבי ישראל עמד המושל וביקש את סליחת הרב אם פגע בו, הוציא רבי ישראל מכיסו את השעון של עטרת ראשנו אחיו הגדול הגדול רבי דוד אבוחצירא זצוק"ל, ושם את השעון מתחת הכרית של הילד והנה נס, אחרי שעות הילד התרפא וקם ממיטת חוליו, ומאז אותו מושל עזר ליהודים בכל אשר היו צריכים.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

1. שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו!
   
   ידוע מעשה "בנודע ביהודה": אשר היה אחד מפוסקי ההלכה הגדולים שהיו בעם ישראל, באחד הלילות הקרים והגשומים פגש ילד נוצרי יושב בקור גדול על הקרקע ובוכה, שאלו: מדוע אתה בוכה? ענה הנער לנודע ביהודה: אימי מתה ואבי התחתן עם אשה אחרת, ואשת אבי קשה ורעה ואכזרית עימי, ובכל יום שולחת אותי למכור לחמים אשר אופה וחייב אני למכור בכל יום את המיכסה אשר אשר דורשת ממני, ואם ...אינני עומד במבוקשה, מכה אותי מכות נמרצות ומונעת ממני אכילה ושינה, והנה, היום דבר חמור קרה, אחרי שסיימתי למכור את כל הלחם, איבדתי את כל הכסף אשר מכרתי, ופוחד אני לחזור לבית אבי, ריחם הנודע ביהודה על הנער הגוי והוציא מכיסו סכום נכבד של כסף ומסרו לנער.
   
   עברו ימים, עברו שנים, חלפו 30 שנה, באחד מימי חול המועד של פסח, מגיע לביתו של הנודע ביהודה גוי אשר מבקש בדחיפות לדבר עם הנודע ביהודה ומוסר לבני הבית שיש בפיו דבר חמור שאינו סובל דיחוי, קיבלו הנודע ביהודה בחדר פנימי בביתו, והנה בפיו דבר מזעזע, מספר הוא לנודע ביהודה: אחד הכמרים הגדולים בעיר, אשר שונא יהודים קרא לכל אופי הלחם שבעיר ואמר להם: בעוד יומיים יוצא החג אצל היהודים וכל היהודים קונים לחם במוצאי פסח, נתן עצה לכל האופים לתת רעל בכל הלחמים, וכך במוצאי החג שכל היהודים אוכלים לחם ימותו בפעם אחת כל יהודי פראג, וממשיך הגוי ואומר לנודע ביהודה, כששמעתי את הדבר החמור הזה נזכרתי אייך לפני 30 שנה ישבתי על הקרקע בוכה בלילה קר וגשום ובפחד לחזור לבית אבי מאימי החורגת, ואייך עמדת ונתת לי את כל הכסף שאיבדתי, ברגע ששמעתי את הדברים הקשים האלו, הרגשתי מחויבות לבא ולספר לך ולהחזיר לך על החסד אשר עשית עימי, מיד עמד הנודע ביהודה והודה לו, כינס את כל היהודים לבית הכנסת המרכזית והודיע שחלה טעות בחישוב חג הפסח וצריך לשמור עוד יום את חג הפסח, וכך ניצלו כל יהודי פראג ממוות בהרעלה בלחם במוצאי חג הפסח.
   
   והנה, מחסד אשר עשה הנודע ביהודה עם אותו נער עבר כ- 30 שנה וזכה הנודע ביהודה בזכות זה להציל קהילה קדושה מהקהילות הקדושות והחשובות בעם ישראל!
   
   (חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
   
   בשורות טובות

   
   

   http://www.youtube.com/watch?v=vElJuBoAJAg&feature=player_detailpage

   דברי תורה על פרשת וארא - הרב פינטו

1. 

   פרשת וארא!
   
   "הוא אהרון ומשה אשר אמר ה' להם להוציא את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם".
   "הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל ממצרים הוא משה ואהרון".
   
   בתורה הקדושה מצינו דבר נפלא, פעמים שהתורה מקדימה את משה רבנו לאהרון הכהן ופעמים שהקדימה את אהרון הכהן למשה רבנו, כמו שנאמר בפסוקים, ואכן אמרו חז"ל במכילתא: יש מקומות שמקדים משה לאהרון ויש מקומות שמקדים אהרון למשה, לאמר לך ששקולין כאחד, ונ...ראה לדקדק עוד: מדוע נאמר הוא משה ואהרון בלשון יחיד, והלא לכאורה היה לומר, הם משה ואהרון?
   
   ונראה לפרש: ידוע כמה מעלת האחווה, וכאשר נמצאים חבורת אנשים שיש ביניהם אהבה ואחווה, אי אפשר לנצח אותם וכל אשר יחפצו יוכלו לעשות, כפי שמצאנו בדור הפלגה שהיו כולם שפה אחת, "ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החילם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות" (בראשית י"א), לכן בכדי להפר את מחשבתם, בא הקב"ה ובלבל את שפתם ועל ידי כך בטלה אחדותם, וכשלא היו מאוחדים בליבם ובדעתם, לא יכלו להוציא לפועל את מבוקשם.
   
   לכן דקדקה התורה להזכיר את משה ואהרון בלשון יחיד, "הוא משה ואהרון", ללמדנו שהיו באהבה ואחווה גדולה כאיש אחד בלב אחד, ועליהם הכתוב אומר (תהילים קל"ג) "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", והיינו, שבוודאי היה זה טוב לעם ישראל שמשה ואהרון יחד מנהיגים את העם, ואיש את לרעהו יעזורו ותתרבה התורה והיראה בעם ישראל, אמנם היה מקום לחשוב שכיון שאין שני מלכים משמשים בכתר אחד, ואולי היה זה טוב אך לא היה נעים, לכן מעידה לנו התורה הקדושה, שהיה זה גם טוב וגם נעים שבת אחים גם יחדיו לגודל האהבה והאחווה שהייתה בין משה ואהרון!
   
   (חזון יאשיהו על התורה - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
   
   שבת שלום וחודש טוב ומבורך!

מידה כנגד מידה!

אלמנה בודדה התגוררה בעיר קטנה ומרוחקת, ואותה אלמנה הייתה בעלת חסד גדולה אף שעניה גדולה הייתה האלמנה הייתה מקפידה בכל כוחה על מצוות חסד ובכל יום הייתה קונה חיטים והולכת לטחון את החיטים, ומכינה ארבעה כיכרות לחם, אחד אוכלת ומחיה את עצמה, ושלושה כיכרות הייתה מחלקת בכל יום לעניים.

והנה באחד הימים, כשהכינה את כיכרות הלחם ככל הימים, ורצתה לצאת מביתה לחלק לעניים את הכיכרות, והנה אדם דופקבדלתה עייף ורעב ומתחנן על נפשו, האוניה אשר הפליג בה טבעה ובנס ניצל וכמה ימים לא בא לפיו לא מאכל ולא משקה, ומבקש רחמים ודבר מה לאכול, ריחמה האלמנה על האדם המסכן ונתנה לו כיכר לחם אחד, בעודה מתכוונת לצאת שוב לחלק לעניים, דופק אדם נוסף על דלתה, ואף הוא מספר שניצל מן האוניה ולא אכל ארבעה ימים ומבקש אוכל, נתנה לו האלמנה את הכיכר השני, והנה עוד שני ניצולים באים ומבקשים אף הם אוכל, נתנה האלמנה את ארבעת כיכרות הלחם לניצולים.

כשהלכו הניצולים, ביקשה האלמנה לאכול אך לא היה בביתה, לקחה את כסף המחר שלה לארבעה כיכרות הלחם והלכה לקנות חיטים, קנתה את החיטים, הלכה לטחון את החיטים, וכשסיימה לטחון, שמה את הכד עם הקמח על ראשה והלכה בקושי גדול מן העייפות והרעב לביתה, והנה הייתה רוח גדולה מאוד, והכד עם השקית עם הקמח הלכו עם הרוח, ניסתה האלמנה בשארית כוחותיה לרוץ ולתפוס את השקית עם הקמח, אך לא עלתה בידה והרוח ניצחה אותה,

הצטערה האלמנה צער גדול מאוד, והלכה לבית המדרש לרבנים, לשאול מדוע ולמה ה' עשה כך? הרבנים עמדו ושמעו את דברי האלמנה אשר בדמעות הייתה מספרת את כל אשר קרה לה בצער גדול ביותר.

עוד החכמים עומדים עם האלמנה, נכנסו קבוצה של יהודים ובידם ממון רב ואמרו לחכמים: כסף זה הוא לכם, שאלו החכמים מדוע הצדקה הגדולה הזאת? ענו ואמרו: היינו באוניה בלב ים ופתאום באה רוח גדולה ורעש גדול נשמע, אבן גדולה חבטה באוניה וחור נפער באוניה ומים רבים החלו להיכנס לאוניה והאוניה התחילה לטבוע, התפללנו להקב"ה ונדרנו נדרים שאם ננצל ניתן מעשר מכספנו לתלמידי חכמים.

עמדו הרבנים ושאלו את הניצולים: אייך ניצלתם? מה עצר את המים שחדרו לאוניה? ענו האנשים, איננו יודעים, אמרו חכמים: לכו ותבדקו את האוניה ותשאלו את רב החובל.

כשהגיעו האנשים לרב החובל ושאלו אותו אייך המים הפסיקו להיכנס לאוניה, ענה ואמר להם רב החובל: גם אני לא יודע, האוניה נמצאת בתיקון, הלכו האנשים במצות הרבנים עם רב החובל אל מקום התיקון, ושם מצאו שקית עם קמח שנהיה בצק שנכנס בתוך החור וכך עצר את המים מלהיכנס עוד לתוך האוניה, חזרו עם השקית של הקמח לבית המדרש, והאלמנה עדיין הייתה יושבת מחוץ לבית המדרש בוכה על מר גורלה.

כשנכנסו האנשים לפני החכמים והראו את השקית עם הקמח, קראו מהר לאלמנה, ושאלו אותה: את יודעת של מי הקמח? מיד אמרה: זה השקית שלי וזה הקמח שלי, ספרו החכמים לאשה על אשר היה, שהשקית שלה עם הקמח הצילה עשרות יהודים מטביעה בים, ואת כל הממון אשר נתנו האנשים לחכמים נתנו לאותה אלמנה, ואמרו לה: לך נאה ויאה הכסף, קחי זאת כי את הצדקה הטובה ביותר.

הנה האדם עושה טוב בחיים, משתדל בחסד מעל כוחו במעשים טובים, ויש זמנים שמגיעים לעשות דברים טובים במסירות נפש ממש, כשאין לאדם והאדם נותן ממה שאין לו, ההרגשה היא של ניתנת חיים ממש, כאותה אלמנה שנתנה את כל אשר לה, ופתאום רואה האדם שרע גדול יוצא לו, אך יחזק האדם את עצמו, ואת כל מי שעושה טוב ורע מחזירים לו, מכל הטוב אשר נעשה יוצא רק טוב, גם האלמנה איבדה את הכד עם המעט קמח אשר לה והצטערה מאוד, אך הקמח הזה הלך להציל עשרות יהודים מטביעה, ולבסוף זכתה האלמנה בממון גדול, שיהא באפשרותה ליתן הרבה צדקה, שזה היה כל רצונה וכל מחשבותיה.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

יום מבורך ובשורות טובות!

האדם צריך לחשוב ולראות תמיד מה עם חברו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

אחי ורעי ה' עליהם יחיו
הנה ככל שהימים עוברים וחולפים מרגישים בלב מידה קשה אשר נהיית חלק מהעולם החדש, כל אדם מסתכל על עצמו, על הנאותיו, האינטרסים שלו ועושה את המבחן מה טוב לו, מה יועיל לו, מה רע לו, מה יסכן אותו? וכך עוברים להם החיים ואף בדברים רוחניים, האדם בודק ומסתכל על ההשגות שלו הפרטיים בעבודת ה' ונמנע מלראות מה יהיה עם חבריו, מה יהיה עם קרוביו. ומי שיראת ה' עליו צריך לדעת שזו עצת היצר הרע וצריך האדם לחשוב ולראות מה עם חברו. וזו הייתה הדרך אשר אבותינו נהגו בה בשעת הגלות הקשה בארץ מצרים, דאגו והצטערו כל אחד על צער חברו.
וביותר צריכים לדאוג ולהסתכל על חינוך של ילדי ישראל. וכך מסופר על אחד האדמור"ים הקדושים אשר בנו, אשר לימים ירש את מקום אביו ואף הוא היה קדוש עליון, היה גר בבית אצל אביו ובאחד הימים בן האדמו"ר היה בחדרו לומד ומתפלל והנכד נפל מן המיטה על הרצפה והיה בוכה בכי גדול האבא לא שמע את הבכי מרוב דבקותו בתורה ובתפילה, אך הסבא האדמו"ר שהיה בקומה אחרת לגמרי ואף הוא היה עסוק בלימוד ובעבודת ה', רץ מהר לבדוק מה קרה עם נכדו והנה רואה את הנכד על הקרקע בוכה ובנו לא שומע מרוב דבקותו בה' את בכי בנו. עצר האדמו"ר את בנו מן הלימוד ואמר לו: בני, אמת שחייב יהודי ללמוד ולהדבק בהקב"ה אך דע לך גם כשאנחנו לומדים ודבוקים בה' אסור לנו שלא לשמוע את התינוקיים והקטנים בוכים, צריך לשמוע אותם ולשמור עליהם ולהציל אותם.
הנה לכל אדם יש את כל ההתרים והפטורים להצדיק את עצמו ויכול לראות רק את ענייניו ולחיות סביב העולם שלו אך זה אסור צריכים עם כל הרצון הטוב לעלות ולהתעלות, לשמוע את הבכי של התינוקיים ולא לבנות מחסומים אפילו בעניינים רוחניים לצרת חברנו ולבכי ולמשברים של השני.
ודבר זה ראינו לאורך כל גלות מצרים, איך השוטרים שהיו יהודים הם קיבלו את המכות והביזיונות מן המצרים והם לא הסכימו לצער את בני ישראל, איך כל יהודי כאב והצטער את צער חברו, איך משה רבנו היה הולך עם בני ישראל בשעת עבודתם, עבודת הפרך והיה שם את כתפו לעזור להם בעבודתם לראות ולחיות את הכאב של האחר.
וזו מעלה רמה וגדולה מאוד ובפרט בימים אלו שהחיים מובילים את האדם להיות יחיד בכל עניין ודבר כל המושג חברות נפרם מיום ליום כל המושג מסירות מתאדה מיום ליום אלו דברים שעל הדברים האלו צריכים לעמוד ולהלחם ולזכות לתקן עולם במלכות שדי ונדע שזכות אבותם מסעייתם וצדקתם עומדת לעד.
הנה בפרשות אלו מוצאים דבר של פלא גדול הקב"ה מצוה את משה רבנו שאם פרעה ירצה לראות אות או מופת משה יקח את המטה וישליך אותו לארץ והמטה יהפוך לנחש וכך היה ואחרי כן הנחש שזה המטה יבלע את כל הנחשים של חרטומי מצרים ועל זה אומרת הגמרא במסכת שבת צ"ז שהמטה נהפך לנחש חזר להיות מטה ואז המטה בלע את הנחשים של חרטומי מצרים והנה קשה ביותר מדוע הקב"ה עושה ניסים כאלו מחוץ לדרך הטבע מספיק הנס הגדול שמטה נהפך לנחש ובולע נחשים וחוזר להיות מטה מדוע צריך שיחזור להיות מטה וכמטה יבלע את הנחשים של החרטומים?.
אלא אפשר לבאר ולומר יסוד גדול זכות אבות היא כוח גדול ביותר ואין כוח העומד בפני זכות אבות וגם אם לפעמים מצערים את בני האבות אפשר שיעבור זמן והאדם יחשוב שעבר חלף מה שעשה אך טעות בידו וכבר אמרו חז"ל ולא ראיתי צדיק נעזב אין מציאות שהאבות יעזבו את בניהם וזרעו מבקש לחם ימים עוברים ופתאום רואים את כוח אבותם עומדת להם.
והנה בני ישראל בארץ מצרים לא היה להם הרבה זכויות וכל כוחם היה להישען על אבותם ופרעה ברשעותו היה טוען נגמר כוחה של הזכות אבות וכמו שמובא: "אשר לא ידע את יוסף" לא הכיר ולא האמין יותר באחדות עם ישראל שכח מכל הטוב והצדקות שראה.
ולכן הנס שביקש הקב"ה להראות לפרעה הוא המטה, לזרוק אותו לארץ נהפך לנחש, זה האבות שהיו עומדים על הפרץ לשמור ולהגן על בניהם בחייהם, אך פרעה אל לך לחשוב שכשהנחש אינו יותר וחזר להיות מטה אינו יכול לפעול ולעזור, אלא הנה חזר להיות מטה ועם כל זה בתור מטה הוא בולע את כל הנחשים של החרטומים.
כך זכות אבות ושני עפר עומדים ואף שלא נראה מה יועילו ואיך יועילו, זה נראה עולם של כל דאלים גבר ומי שהתחכם וזמם בעורמה יותר לחברו נצחו, אך זו הטעות הגדולה. גם המטה יכול לבלוע את הנחשים של החרטומים.
האמונה והביטחון והמחשבה הנכונה וההליכה עם האמת בסופה לנצח ולהביא את האור הגדול.

1. צדקה תציל ממות!
   
   מסופר על מורנו, הבן איש חי: כשנסע לארץ הקודש ביקש הוא עם מלוויו מן הערבי אשר הובילם על גבי הגמלים במדברות בקשה אחת, שאם יקיימה איתנו לו ממון ומחיר יותר גבוה, שביום השבת ישבתו ולא ילכו ויעמדו לקידוש ולשמור את השבת הקדושה, הסכים, אך כשהגיע השבת והיו באמצע המדבר חזר בו מהסכמתו, והזהיר את הבן איש חי ואת מלוויו שסכנת חיים להישאר במדבר, והוא אינו מסכים לסכן את חייו וממשיך הוא בדרכו לאר...ץ ישראל, הבן איש חי פסק לעצמו ולסובבים שהם לא ממשיכים בדרך ונשארים, ירדו מן הגמלים וקידשו את השבת, אותו ערבי המשיך בדרכו, אך במרחק ראיה במסווה של השיחים עמד לראות מה יהיה עם הבן איש חי וחבורתו, אחרי כמה שעות של ראיה, והנה קבוצה של שודדי דרך מתנפלים על החבורה, בנפשו היה בטוח שזה סופם ואחריתם מי יעמוד מול חיות אדם אלו, אך ראה ברגע שראש השודדים ראה את פניו של הבן איש, רעד כולו וברח מלפניו ואחריו כל חבריו השודדים.
   
   רץ מהר הערבי מורה הדרכים ובא לפני הבן איש חי מתנצל, ושאלו, מה זה אשר עשיתם לאותו שודד אכזר ורע? ענה הבן איש חי: לא עשיתי מאומה, אך לפני כמה שנים היה משפט בין אותו גוי שודד לבין יהודי מבני הקהילה והגוי הפסיד במשפט, והגוי בא לפני הבן איש חי בצער וביקש דין תורה, משום שהצדק איתו והבית משפט טעה טעות חמורה, הבן איש חי דן שוב את הדין תורה והורה לטובת הגוי וחייב הבן איש חי את היהודי לשלם, היהודי בכה שאין לו ממון לשלם, הוציא הבן איש חי מכיסו ושילם את החוב, לא עברו ימים והנה זה הגוי השודד אשר ודאי היה הורג את כולנו, הממון הקטן שנתן לו הבן איש חי הציל את כולם!
   
   יקפיד האדם כשמקבל על עצמו לעשות מעשה טוב, מהר יעשה ולא יתעכב מלעשות, אלא אייך שעלה בדעתו ירוץ ויקיים את הדברים הטובים אשר חשב לעשות!
   
   (חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
   
   בשורות טובות!

   
   

   http://www.youtube.com/watch?v=oD6XmN2PYGc&feature=player_detailpage

   
   

העושה צדקה וחסד, ה' בעזרו!

הגמרא מספרת: על נער אינו יהודי אשר טבע בים ובקושי גדול ניצל מן הטביעה אשר טבע, וכשיצא מן הים העיף ותשוש וחלש ביותר, בגדיו היו קרועים ובקושי גדול היה הולך, ראו אותו ילדיי היהודים וצעקו ואמרו: הנה נער אשר אינו יהודי נכהו ונעשה בו מעשה קונדס, החלו להתנכל לו, ביזוהו, היכהו, ועשו בו כאהבת נפשם, עד שרבי אלעזר עבר שם ומיד הצילו מידם, לקחו לביתו, האכילו השקיהו וכ'ו.

עברו ימים, עברו שנים, עלה למלוך מלך על הארץ מלך אשר שנאתו הייתה מרה וקשה על היהודים, וצער גדול היה בקהילת היהודים, כל יום התחדשו גזירות קשות על עם ישראל, בצר להם החלו לבדוק את עברו של המלך, מי הוא? מי משפחתו? מה היא ילדותו? מי חברי ילדותו? ומה השנאה הגדולה אשר רוחש הוא לעם ישראל? אחרי דרשות וחקירות העלו ראשי החקירה שאותו מלך הוא הנער אשר ניצל מן הים ונערי עם ישראל עשו בו מעשה קונדס הכוהו וביזוהו, מיד הלכו לרבי אלעזר ואמרו לו: אתה הצלת אותו, תבקש רחמים על עם ישראל, הלך רבי אלעזר וביקש רחמים וביטל את הגזירות הקשים על עם ישראל!

לכן, ישתדל האדם לעשות טוב לכל מי שסביבו, ואף לרחוקים שלא מבני ישראל, כי אין האדם יודע היכן הישועה, והזמן אשר יעמוד בזמן מסוכן, ואלו אנשים יעמדו לנגדו!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

נ"ב:אנחנו מצטערים להודיע שהשיעור שהיה אמור להיות היום לא יתקיים, אבל ב"ה ביום חמישי יתקיים השיעור השבועי מהישיבה בניו יורק, ויועבר בשידור ישיר בישיבה באדוד, פרטים נוספים בהמשך השבוע.

יום טוב ובשורות טובות!