מעלת השלום!

והנה, מספר שנים היתה בליבנו קושיה, מדוע אין מגילה, כמגילת אסתר בחנוכה אשר שם יהיו מרוכזים הניסים והנפלאות אשר נעשו לאבותינו באותם ימים קשים ומרים, אשר יד הצוררים הייתה על עמנו בימי החושך האופל והרדיפה על תורתנו הקדושה, ומדוע לא יהיה לנו מגילת ספר לקרוא בימים קדושים אלו? אלא אפשר לבאר ולומר: אין דבר קשה יותר מן המחלוקת, ומחלוקת דוחה את הברכה ודוחה את הפרנסה, אין דבר קשה יותר מן המחלוק

ת ואין דבר מבורך יותר מן השלום "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו השלום", "השם גבולך שלום חלב חיטים ישביעך".

והנה, מגילת אסתר - שלום היה בה בין מרדכי ואסתר, ובלב שלם ונפש חפצה קיבל מרדכי וכל גדולי העם את דברי אסתר: "כתבוני לדורות", לכן מגילת אסתר נקראת בשם מגילת אסתר, אך נס חנוכה - על שם מי תקרא אותה מגילה? מגילת יוחנן ובניו? מגילת יהודית? נס זה מורכב מכמה אנשים, אשר מסרו את נפשם והיו חלק מן הישועה, לכן אין מגילה בחנוכה - מפני השלום.

בימים קדושים אלו, נרבה כוחנו במסירות נפש ובשלום ונזכה בעז"ה לגאולה שלמה בקרוב.

(חזון יאשיהו מועדים - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
יום טוב ומבורך וישועה גדולה לעם ישראל!

1. להודות ולהלל!
   
   ימי חג החנוכה עיקר מהותם היא: לפרסם את הנס בהדלקת הנרות, ולהודות ולהלל להקב"ה על רוב חסדיו עם אבותנו, בימים ההם בזמן הזה, ועל כך נודה לשמו הגדול סלה.
   
   ומעלת ההודעה לה' על חסדיו עימנו, ופרסום הנס הם יסוד גדול בעם ישראל, להכיר את הטובה, וגם להודות למיטיב עמנו.
   
   ועל כך אמר דוד המלך (תהילים נ,כג): "זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלקים", ואמרו חז"ל: אמר הקב"ה: התודה החביבה עלי מכל הקורבנות, לפי שבאה בחינם, שנאמר "זובח תודה יכבדנני" - דהיינו, שאדם שמעצמו מתנדב קרבן תודה, לפי שמכיר בגודל הנס שנעשה עמו, מעלתו גדולה וחשובה מכל הקורבנות כולם, ולכן קורבן התודה נחשב כקודשי קודשים לעניין האכילה, משום שיצא מלב טהור של המתנדב, במה שידע והכיר בניסו ובא להודות לה' על רוב טובו.

   
   יזכנו ה' ללמוד ולהבין, לדעת ולהכיר בחדיו עמנו, והראנו ה' חסדיך, ונודה עליהם, ואז ישעך תתן לנו, ונזכה לישועת ה' ולאור זורח ומאיר כבימים ההם בזמן הזה.
   
   (חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
   חג שמח ובשורות טובות!

1. לא לדחוק את השעה!
   
   מסופר על אחד מגדולי האדמורי"ם: שהיה לו חסיד עשיר מופלג, שעסקיו היו חובקים את העולם כולו, לימים, התהפך הגלגל על אותו חסיד ואיבד את כל ממונו, כדרך של תלמיד נאמן לרבו, פנה החסיד לרב בבקשת עצה וברכה, לדעת מה יעשה בשעה קשה זו, בירך הרב את החסיד שיצליח ושה' יאיר לו את הדרך, עברו כמה חודשים והמצב לא השתפר ואף הלך והתדרדר, פנה החסיד לרבו וביקש ממנו רשות לפנות לאחיו ןלבקש את עזרתו, אך ה...

   רב התנגד בצורה נחרצת, ואמר לו: שלא יבקש עזרה מאחיו בשום פנים ואופן.
   
   לאחר שעברה תקופה נוספת, וכבר לא היה לאותו חסיד מה לאכול בביתו, ברוב צערו ויאושו כתב מכתב נרגש לאחיו וביקש את עזרתו, כאשר האח קיבל את המכתב, מיד נחלץ לעזרה, ושלח סיוע לאחיו כדי שיוכל לחזור בחזרה ולשקם את כל עסקיו.
   
   ואכן, תוך זמן קצר, הצליח החסיד לשקם את כל עסקיו ועלה שוב על דרך ההצלחה.
   
   והנה, לא עברו הימים, ואותו חסיד חלה במחלה קשה ואנושה, מחלה שאין ממנו תקומה ורפואה ל"ע, מיד, שיגר החסיד שליח לרבו שיבקש עליו רחמים, כששמע הרב את מצבו של החסיד, פרץ בבכי ואמר בכאב גדול: מדוע מיהר החסיד ללכת ולבקש עזרה מאחיו? כי בזה הביא עליו את כל הרעה הגדולה הזו כיוון שנגזרה עליו גזירה שימות מן העולם, אך החליפו לו את המיתה בעניות, ואם היה ממתין עוד מעט היה מסיים את תיקונו והיה חוזר לעושרו ולהצלחתו, אך עתה שוב חזרה אליו הגזירה של המיתה וכיוון שדחק את השעה, חזרה עליו גזירת המיתה.
   
   וזה מה שמלמד אותו דוד המלך במזמור שאנו אומרים בחנוכה לאחר הדלת הנרות מזמור שיר חנוכת הבית לדוד, "ארוממך ה' כי דיליתני" - דוד המלך מודה להקב"ה על התקופה בחייו שהיה דל, כי הקב"ה לא חפץ במות המת, ופעמים אדם מקלקל את מעשיו ונגזרת עליו גזירה שימות, כעונש על אשר עיוות, ולכן כדי להשאיר את האדם בחיים הופך הקב"ה את אותו אדם לעני, ועני חשוב כמת, ובזה מתקיימת הגזירה, ולכן צריך להודות ולשבח לה' גם על עצם הצרה עצמה, כי היא הישועה עצמה.
   
   (חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
   יום טוב ומבורך וחג אורים שמח!

1. בזכות נרות החנוכה!
   
   מסופר על הרב הקדוש מראדזין: שהגיע חנוכה והיה זמן מלחמה ולא היה לו שמן להדליק את החנוכיה, הצטער צער גדול מאוד, אייך יעשה? ושלח את הגבאי, לחפש בכל העיר שמן לחנוכיה ולא מצא.
   
   היה אדם, אשר היה חשוך בנים, אשר ראה את הגבאי רץ ומחפש שמן, יצא ואמר לו: יש לי שמן אני אתן לרב, נתנו את השמן לרב, והרב שמח שמחה מרובה, הדליק את החנוכיה וליבו היה בשמחה גדולה מאוד, וכשסיים אמר הגבאי: הרב יתפלל עליו לבנים אשר עדיין לא זכה, התפלל הרב, שיזכה לבנים זכרים, ובשנה הבאה בחנוכה בדרך נס, נפקדה אשתו בבן זכר.
   
   (חזון יאשיהו מועדים - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
   
   חג חנוכה שמח, ובשורות טובות לעם ישראל!

מדברי כבוד מורנו ורבנו האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על מי החנוכה:

נכנסים אנו בשבוע הזה לזמן גדול ביותר, ימי החנוכה - ועל ימים אלו הרמב"ם יצא מגדרו וכתב על מצוות נר חנוכה: "מצווה חביבה היא עד מאוד", ואין דרכו של הרמב"ם לכתוב כך על שום מצווה.

גם בשעות הקשות ביותר, צריך האדם להתחזק באמונה ולדעת כי בזמנים הקשים ביותר נפתחים שערי ישועות גדולות, והצרה עצמה היא הישועה!וזה כונת הפסוק במזמור שאנו אומרים בחנוכה "ארוממך ה' כי דיליתני" - את הקב"ה על שפתח לנו דלת של ישועה גם בעת הצרה עצמה, "דיליתני" מלשון דלת, ודווקא בעת הצרה, נפתחת דלת ופתח של ישועה וברכה.

במצווה זו - יש סגולות וכוחות גדולים, וכאשר האדם יודע לנצל ימים אלו, יכול לזכות לאור גדול!

(חזון יאשיהו מועדים - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
שבוע טוב ומבורך, חג חנוכה שמח וישועות גדולות לכל עם ישראל!

פרשת וישלח

"וישב יעקב בארץ מגורי אביו"

ודרשו חז"ל: "וישב יעקב", ביקש לישב בשלווה, ודרשו ואמרו: ביקש יעקב
שלווה, שקט, פרנסה וכל טוב, וקשה, מהיכן רצונו של יעקב לבקשה הזאת, הרי
יעקב ועשיו חילקו ביניהם את שתי העולמות, יעקב קיבל את עולם הבא ועשיו את
עולם הזה ואם כן מה הבקשה של יעקב לישב בשלווה, לקבל גם עולם הזה, הרי זה
של עשיו על פי הסכם אשר הסכימו ביניהם?

...

אלא, התורה מתרצת: "בארץ מגורי אביו", מה יצחק גייר וקירב אנשים להקב"ה,
כפי שעשה אביו אברהם ושרה, כפי שאמרו חז"ל: אברהם היה מגייר את
האנשיםושרה מיירת את הנשים, אף יעקב בא לגייר ולקרב, וידוע על מצוות שאדם
עושה אין שכר בעולם הזה, על מצוות שאדם מזכה אנשים אחרים שיעשו, השכר הוא
גם בעולם הזה למי שקירב אחרים.

וידוע המעשה על האדמו"ר מסאטמר, הדברי יואל זצוק"ל, שהיה זמן קשה בפרנסה
בישיבתו ולא מצאו מי שיעזור להחזיק הישיבה, אמר האדמו"ר לתלמידיו
ולגבאים: תצאו ותחזקו אנשים במצוות ועל ידי החיזוק הזה נקבל שכר בעולם
הזה ויהיה שפע בפרנסה!

(חזון יאשיהו על התורה - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
לכל החברים היקרים והצדיקים:שבת שלום ומבורך וחג חנוכה שמח!

ידוע המעשה, בראשית כאשר נודע החשמל, לא כולם ידעו וזכו שיהיה בביתם מנורה עם חשמל, באחד הימים, בא לביתו של אחד החכמים והמשכילים, חבר אשראף הוא היה חכם ומשכיל, אך עדיין לא זכה לקידמה שבביתו יהיה מנורת חשמל.

בעל הבית כיבדו כבוד גדול ואחרי סעודה דשנה, הכניסו לחדר השינה שיעלה על משכבו, שמח האורח שמחה גדולה ואחרי שקרא מעט מספרי החכמה אשר לו רצה לעלות על יצועו ולישון, הנה האור הפריע לו לישון, עלה על כיס

א וניסה לנשוף רוח לתוך המנורה בכדי שהאור יתכבה, נשף ונשף אך האור לא נכבה, חשב בנפשו אני אלך לבעל הבית ואומר לו: האור לו נכבה, אך נמלך בדעתו שאין זה מתאים להפריע בלילה, וגם דבר זה יוריד מכבודו שהוא לא יודע לכבות מנורה, והרי הוא כן יודע יש לו בבית מנורת שמן ומנורת גז והוא מכבה אותם בכל יום.

כך לילה שלם, אותו חכם מנסה לישון ולא מצליח, שוב עולה על הכיסא לכבות את האור ונושף בכל כוחו וגם לא מצליח, עד הבוקר כך היה, בבוקר, כאשר בא אל בעל הבית, סיפר לו על כל אשר עבר עליו בלילה, עמד בעל הבית ואמר לו: זה לא מנורה של שמן או גז, זה של חשמל ולא צריך לנשוף ולא כלום, אלא הנה על הקיר יש מתג שרק צריך ללחוץ עליו והחשמל נכבה או נדלק, וכל מלאכתך וכל צערך כל הלילה היה לשווא.

כך האדם, נשאר הוא עם דעותיו הקדומות, עם מחשבותיו על העולם, על חבריו, על בני משפחתו, על ילדיו, ממשיך הוא לדבר עם ילדיו כפי שדיבר איתם כשהיו קטנים, ועם אישתו כפי שדיבר בהיותם צעירים, ועם רעיו וחבריו כפי שדיבר לפני עשרות בשנים, ואף הוא נשאר כך, ושם החורבן והצער והאכזבה הגדולים ביותר!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
יום טוב ומבורך!