לא לשכוח ששליחים אנחנו - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"אבס"דהקב"ה מבקש ממשה רבנו שילך לגאול את בני ישראל ומשה רבנו מתנגד ומבקש מהקב"ה שישלח גואל אחר והוא אינו מתאים להיות הגואל, וקשה, מדוע משה מתנגד? מי יכול לעמוד בפני הקב"ה ולומר לא על מה שהקב"ה מבקש? ועוד בקשה מיוחדת כזו להיות הגואל?
אלא אפשר לבאר לומר: משה רבנו אחז שהגואל צריך להיות גדול בכל המעלות הגדולות שאפשר ומכוחו תבוא הגאולה, ומשה רבנו אחז שהוא איש פשוט וידוע "שהאיש משה עניו מכל אדם אשר על פני האדמה", ואם הוא איש פשוט, אייך יכול לגאול את ישראל? הגאולה תהיה פשוטה מאוד.
וזה נמשל לילד אשר טעה ביער והיה בסכנה, איש פשוט עבר והצילו ולקחו להוריו, לא עושים מדבר זה עניין גדול, אך אם ילד טעה ביער והמלך עבר והצילו, עושים טקס והמלך משיב את הילד אשר הציל וכו'.
כך הקב"ה שולח שליח לגאול, משה אחז שהוא פשוט לכן הגאולה לא תהיה דבר מיוחד, גאולה פשוטה, אך אם הקב"ה ישלח אדם גדול לגאול, זו תהיה גאולה כמלך שמציל ילד מן היער.
ולכן, משה התנגד מאהבת עם ישראל, אך שליחות משה הייתה שליחות אחרת, הקב"ה שלחו לעשות את דברו בלי להכניס מכוחו או ממנו וזה מה שה' אומר למשה: "והייתי עם פיך", משה מוליך ומביא את דבר ה' בלי כוחות עצמיים שלו.
וזה עומק הפסוק: "הבוחר ובמשה עבדו ובישראל עמו", משה היה העבד, השליח ללכת לישראל עמו, בלי עניינים פרטיים שלו או ממנו!
הנה, לימוד זה צריך להיות מורה דרך בחיינו, ישנם אנשים אשר זכו לאיזה גדולה או מעלה או תפקיד מסויים, וברבות הימים מתחילים להאמין שהם ניהיו שותפים להקב"ה במעשה בראשית ובזכותם עומד עולם ומרוממים הם מכולם, אך זו טעות חמורה אשר הרס גדול טמון בה.
ונשתדל לחקוק בליבנו שכל מעלה וכל דרגה אשר זוכה בה האדם הוא שליח לעשות את שליחותן, ההורים הם שליחים לחנך את ילדיהם, המלמד בתלמוד תורה הוא שליח וכן כל יהודי ויהודי.
וכשנתעמק נמצא שכל המנהיגים אשר טעו והטעו את העולם - אלו אנשים אשר ברבות הימים האמינו בכוחם ובעצמם!
הנה ימים אלו הם זמן בעולם אשר כל אחד רוצה להביע את דעתו ולומר את שלו ולעמוד על שלו, וזהו ניסיון קשה של הדור הזה לדעת לעשות את שליחותך ביושר ובתמים ולא לעבור על בל תוסיף!
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
בס"דכל דבר שרוצה האדם לעשות - אסור לקחת החלטות בפזיזות, וצריך לחשוב ולהתעמק הרבה פעמים, ולא להתחיל דבר ואחרי זמן להתייאש ולהניחו!
וידוע, אייך נוסדה הישיבה הראשונה בעולם, היה רב גדול, ושמו היה רבי חיים מוולוז'ין והוא היה מגדולי תלמידי הגאון מווילנא, בא לפני רבו וביקש ממנו: רבי יש בדעתי להקים דבר חדש בעם ישראל, מסגרת אשר בחורי חמד יתאספו, יאכלו, ישנו, וילמדו תורה, ולא כל אחד ילמד לעצמו, דחה אותו הגאון, דחיה כלאחר יד.
שוב, אחרי זמן, חזר רבי חיים מוולוז'ין עם אותה בקשה, ושוב רבו דחה אותו, אחרי חמש - שש פעמים, שהגאון נהג כך, פתאום שינה הגאון את פניו כלפי תלמידיו, ובמאור פנים חיזקו ואימצו לעשות מעשה גדול זה, עמד רבי חיים מוולוז'ין לפני רבו ואמר לו: רבי מדוע דחית אותי כל כך הרבה פעמים ופתאום , אתה מאיר לי פנים ומחזק אותי לעשות מעשה זה.
ענה לו הגאון מוסר גדול לחיים: הרבה פעמים, אדם רוצה לעשות דבר, אך הרצון אינו חזק ואם עושים דבר עם רצון לא חזק, בסוף זונחים אותו והנזק של שבר בלתי מושלם, ודבר שהחלו אותו והזניחו אותו - חמור מאוד!
לכן חשבתי שיש לך רצון לפתוח ישיבה וזה דבר גדול וחשוב, אך יש בו נטל וקושי גדול ביותר, ולכן דחיתי אותך - לראות עד כמה הרצון שלך גדול, וכשראיתי שרצונך גדול מאוד, אז ברכת הרב נתונה לך.
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
בס"דכמו שיש חולי הגוף, כך יש גם חולי הנפש וכמו שנזהרים לשמור על הבריאות ונזהרים שלא לאכול מאכלים המזיקים לגוף, כך גם בנפש, הנפש ניזונה מראייה ושמיעה, ישמור על בריאות נפשו במה שמאכיל את הנפש, לא להאכילה בראייה אסורה ובשמיעה שאינה הולמת ובדברי כחש וכזב, ישמור על בריאות נפשו, כפי ששומר על בריאות גופו!
כך הלב - הלב צריך לשמור אותו טהור ולהיזהר שלא להשחיתו "לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי" הלב הוא נותן לאדם כח והוא לוקח את הסיכונים להיכנס לדברים ולמחוזות חדשים, לכן אומרים אמיץ לב, מדוע לא נאמר אמיץ שכל? אלא, השכל של האדם הוא סוחר ורק מסתכל כסוחר - את טובתו המידית ולא מוכן לקחת סיכונים, משום שזה כבר יש לי, מדוע אני אסכן את זה בדבר שאין לי? לכן, השכל אינו אמיץ אך הלב הוא אמיץ - הוא לוקח את האדם קדימה, למחוזות חדשים.
השכל הוא העיניים, הלב הוא הרגלים, וגדולת האדם שיודע לאחד בין עיניו לרגליו, לדעת את הגבול העדין והבריא לחבר את שתי כוחות אלו, ומי שזוכה למעלה זו, השלום שוכן בתוכו ואשרי מי שיש לו שלום בינו לבין עצמו.
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
בס"דעל ידי השלום, יכול האדם להגיע להישגים והצלחות נפלאות, בגשמיות וברוחניות, וכאשר השלום נעדר, אנו עסוקים כל העת במחלוקות ובמלחמות, אשר מסיטות אותנו מתפקידנו ומטרתנו, נמצא, שכל המחלוקות הם מעצת ורצון היצר הרע, בכדי שהאדם לא ימלא את ראשו בעיקר, אלא יתעסק במחלוקת וספיחיה שהם טפלים.
לכן, אין גבול ושיעור למעלת השלום, כי כאשר אדם נמצא בשלום עם הסובבים אותו, יש לו את הזמן והיכולות להתמקד בעיקר ולעשות את תפקידו!
ומובא בספרים הקדושים: שכל אדם צריך לעמול כדי לקנות לעצמו את מעלת ומידת השלום, שהיא מעלה גדולה עד למאוד, שאדם אוכל את פירותיה בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. וכבר אמר דוד המלך (תהלים כח, יד) "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום", דהיינו - שהברכה שהקב"ה מברך את עם ישראל, שיהיה שלום מוטל ביניהם!
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
בס"דיקפיד האדם על יסוד גדול: לעשות תענית משפט פעם בזמן, ונבאר מהי תענית משפט: מידה רעה יש באדם, שכל רגע שופט ודן בדעתו את בני ביתו, את הנלווים אליו, את חבריו, ומאשים בפני עצמו את כולם, לכן, לרפואת נפשו - יקפיד יום בשבוע לא לשפוט אנשים, משום שכאשר שופט מחייב את כולם, מכביד הוא על ליבן, ולב כבד - קשה לנשוא אותו לרחוק והוא כעגלה אשר מלאה במשא כבד, קשה לה גם לנסוע למרחקים וגם לילך מהר, כאשר מקילים מעל העגלה, קלה היא לשאת את בעליה בצורה טובה יותר!
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
בס"דצריך לדעת יסוד גדול: כשיש בחיי האדם דברים אשר אינם מושלמים, חורבן גדול נגרם בחיי האדם, וכך אמרו חז"ל: "כל המתחיל דבר מצווה ואינו מסיימה, מביא מיתה לעולם", וכל דאגה או הרגשה של חוסר רגיעה שיש בנפש אדם ואינו מבין מדוע באה? מדברים מרובים פתוחים - אשר לא סיימם ושנמצאים בדעתו.
וזה נמשל: לאדם שמקבל תשלומים, חכם - כל תשלום שבא לפניו, מיד משלמו, כך מסיים כל דבר, אך מי שלא חכם - צובר אחד ועוד אחד וכן הלאה, עד שמדאגה ומצער חייו קורסים לו, ולכן, יקח האדם יסוד בחייו: כל דבר שלוקח על עצמו - ישתדל בשלמות ובכח גדול לסיימו ולהביאו למקום הטוב ביותר.
אנו בדור, שיש בו בלבול הדעת גדול, אחד משיטות היצר, לערבב את הכל, אין דעות מגובשות, כל דעה שהיום חושבים כך, מחר משנים אותה וזהו מה שמוודים "את אשר אסרת התרתי, ואת אשר התרת אסרתי", ולא רק שזה מוריד את ערך האדם בפני חבריו שמשנה את דעתו, אלא, גם האדם בפני עצמו, מאבד את חוסן כוחו, ומפסיק להאמין בעצמו בתוך תוכו.
וכאשר האדם מאבד את האמון בעצמו, אינו יכול לעשות מאומה, וכל אשר עושה אינו מושלם, לכן, ישתדל האדם להכיר את עצמו, ולהשתדל לסדר את ראשו, ולארגן את נפשו כמו שמסדרים בית ושמים מקרר במקום, שולחן במקום, מיטה במקום - כך צריך האדם לארגן ולסדר את ראשו לדעת את גבולות עצמו בכל עניין ודעותיו ומחשבותיו!
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
בס"ד"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרוש את ה'" (בראשית כה, כב)
"ותלך לדרוש - לבית מדרשו של שם, לדרוש את ה' - שיגיד לה מה תהא בסופה" (רש"י)
מלבד הפירוש הפשוט של הפסוק, חשבנו להסביר באופן נוסף, שהוא כפתור ופרח:
רש"י מפרש את "ויתרוצצו הבנים בקרבה", שכאשר עברה ליד מקום של עבודה זרה, היה עשיו מפרכס לצאת, וכאשר עברה ליד בית מדרש, היה יעקב מפרכס לצאת, וכאשר הבחינה רבקה בכך, אמרה: חס וחלילה הילד שאני נושאת בקרבי אינו טוב, שהרי הוא רוצה לצאת לבתי עבודה זרה, כיצד אוכל לתקן זאת ולהחזירו למוטב עוד בטרם ייצא לאוויר העולם?
והנה, בגמרא (שבת כג:) אמרו: 'אמר רבא: רבנן הוי ליה בנין רבנן', כלומר: מי שרוצה שיהיו לו בנים תלמידי חכמים - שירחם על תלמידי חכמים, כי על ידי שעוזרים לתלמידי חכמים זוכים לבנים תלמידי חכמים, ואם כך, אמרה רבקה לעצמה, זו העצה לתקן את בני ולכוונו לדרך התורה, ולכן "ותלך לדרוש את ה'", כלומר: הלכה לישיבתו של שם לעזור ולסייע, לחכמים, כדי שזכות זאת תועיל לחינוכו של בנה...
ועוד למדנו מכאן, שבכל מקרה שבו יהודי נתקל בבעיה ואינו יודע כיצד לנהוג, ינהג כרבקה שהלכה לדרוש את ה' - ילך לרב לקבל ממנו ברכה ועצה - ויועיל לו בעזרת ה'!
(תורת יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
שבת שלום ומבורך!
