בס"דחודש אלול הוא זמן מיוחד לתשובה, אך גם לעשות תשובה צריך לדעת אייך עושים?! ובהרבה מקרים, תשובת האדם נראית: לאדם אשר נוסע ברכבת, ובאמצע הדרך מבין שעלה לרכבת הלא נכונה והוא בכלל צריך לנסוע לכיוון ההפוך, קם האדם והחל לרוץ בתוך הקרון לכיוון ההפוך, כמה שירוץ זה לא יעזור לו!
צריך לרדת מהרכבת ולנסוע ברכבת אחרת לכיוון ההפוך! כך, תשובה לא נכונה, היא נסיעה ברכבת לכיוון הפוך וריצה פנימית לכיוון הנגדי.
אנו צריכים לפתוח ראשונים בתשובה, "פתחו לי פתח כחודו של מחט" וכעני הדופק ומתחנן בעד פת לחם, כעני יעטוף, ולאחר שפתחנו בתשובה, לעלות לרכבת לכיוון הנכון ולאחר מכן להמשיך ולאסוף זכויות ליום הדין,
חודש אלול זה הזמן לפתוח את הפתח, אלול ראשי תיבות: א-ני ל-דודי ו-דודי ל-י, הראשון זה "אני, צריך האדם לקרב את עצמו, אני הוא הראשון יתקרב להקב"ה ולאחר מכן, לאחר שמתקרב לה', הקב"ה משפיע עליו השפעה גדולה, וזה "דודי לי" - שפע גדול יורד משמים על האדם.
וישנה הרגשה חזקה מאוד, במקומות מסוימים, כשאר ימות השנה והרוח המיוחדת של חודש הרחמים וסליחות אינה מורגשת, וכאשר ישנם מצבים כאלו הקב"ה מעורר את העולם על ידי זעזועים על טבעיים ופתאום באים אסונות, צרות או שפיכות דמים כללית בעולם, ומי שחכם ומבין יזדרז לזרז ידיים רפות לתקן עולם במלכות שד-י, וידע שכל מצוה או מעשה טוב אשר עושה, יכול לשנות העולם כולו, וכדברי חז"ל: "נוצר חסד לאלפים", הקב"ה מחפש בתוך אלפים של עוונות ומעשים רעים מעשה חסד או מצוה אחת בכדי שנכריע את הכל לזכות!
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
בס"דחודש הרחמים והסליחות, וצריך האדם לדעת שבזמן זה מחויב הוא לעשות את הצעד הראשון להקב"ה ולא יחכה שהקב"ה ישלח לו שלוחים לקרבו.וכך חז"ל לימדו אותנו: "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם",
האדם צריך לעשות את ההשתדלות הראשונה, כפתחו של מחט, ולאחר מכן הקב"ה שולח סיעתא דשמיא, ונפתחים לפניו שערי שמים, כפתחו של אולם.
האדם מחויב לעשות את ההשתדלות הראשונה, וזה עומק דברי הפסוק: "כי תצא למלחמה", אתה תתחיל ראשון תצא למלחמה ואחרי שתצא ראשון, "ונתנו ה' אלוקיך בידך", אחרי שפתחת פתח כחודו של מחט, הקב"ה נותן את היצר הרע בידך והוא כפתחו של אולם.
ואפשר לדקדק: הנביא מספר לנו על ירבעם בן נבט אשר אמר לו הקב"ה, לאחר שחטא והחטיא את הרבים אמר לו הקב"ה: חזור בך וני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן, ענה ואמר: מי בראש? אמר לו הקב"ה: בן ישי, אמר ירבעם: אם כך איני מסכים, ואפשר לבאר ולומר: ירבעם היה תלמיד חכם גדול, אך התדרדר וירד לדרגה נמוכה מאוד, הקב"ה אמר לו: תחזור בתשובה ואני אסלח לך, ענה ירבעם: רבונו של עולם, קשה לי אני לחזור בתשובה ראשון, אתה תעזור לי, תיתן לי את הפתח הראשון ואחרי שתתן לי אני אמשיך, והמשיך ירבעם ושאל את הקב"ה: מי בראש? אצל דוד המלך כשעשה תשובה מי היה בראש, האם התשובה שלו, שהוא פתח ראשון בתשובה או שאתה עזרת לו ראשון ונתת לו כוח ראשון? ענה הקב"ה ואמר לירבעם: בן ישי בראש, הוא פתח ראשון בתשובה ולא נתתי לו כוח ראשון, ענה ירבעם ואמר: אם כן איני יכול לחזור בתשובה, אני רוצה שהקב"ה יהיה ראשון לתת לי את הכוח ואני אמשיך לאחר מכן.
אך זה לא דרך התשובה, דרך התשובה - שהאדם יתקרב ראשון, ולאחר מכן הקב"ה משפיע על האדם שפע גדול מאוד!
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
חודש טוב ומבורך!
בס"דתניא בפרקי רבי אליעזר: בראש חודש אלול אמר הקב"ה למשה: "עלה אלי ההרה" (שמות כ"ד. י"ב).שאז עלה משה רבנו לקבל לוחות השניות והעבירו קול במחנה משה עלה להר להוריד את הלוחות שלא יטעו שוב ויעבדו עבודה זרה כפי שהיה בלוחות הראשונות והקב"ה נתעלה בתקיעות שופר שניתקעו באותו זמן וזה שנאמר (תהלים מ"ז): "עלה אלוקים בתרועה". ולכן התקינו חז"ל שיהיו תוקעים בראש חודש אלול בכל שנה ושנה בכל החודש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר: "אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו".
והנה צריך להקשות, אם צריך לעורר את בני ישראל בתקיעות השופר שלא יטעו בעבודה זרה מדוע להתחיל מהיום הראשון שמשה רבנו עולה לשמים, אז ודאי לא יחטאו ולא יטעו בעבודה זרה כי יום הראשון של עליית משה לשמים, זמן מרומם אחרי השבר הגדול שעברו בלוחות ראשונות והחורבן האיום והנורא שבני ישראל חוו ואשר אנו נענשים עד היום כמו שנאמר: "ביום פקדי ופקדתי", עד ביאת הגואל בכל צרה מצוקה ויגון שבאים בעולם יש בזה גם מחטא העגל, אם כן מדוע ביום הראשון של עלית משה רבנו לשמים צריכים לתקוע בשופר להזהירם ולהרחיקם מעבודה זרה?.
אלא לימוד גדול לומדים פה, כשמתחילה בעיה מתחילה בקטן ביותר ובדבר הנראה הפעוט ביותר. כמו שמסופר על רב גדול שהגיע להתגורר תקופה בעיר, כשהלך לחנות לקנות מלח ראה שהמוכר מפקיע את המחיר של המלח, כעס הרב והזדעזע וקרא לכל יושבי העיר לבוא לבית הכנסת ודרש דרשה חוצבת להבות ואמר: עיר שמפקיעים בה את המחיר על מלח סופה להחרב, שאלו אותו: מדוע?, ענה ואמר להם הרב: מפקיעים את המחיר במלח אז מי שקונה מלח צריך לשלם יותר אז גם הוא מה שמוכר ומה שמתעסק צריך הוא להעלות את המחיר וכך שרשרת שמתחילה ואין לה סוף עד שכל המחיה בעיר הזאת מתייקרת ועולה והמצב מחמיר ומתדרדר לחורבן גדול והכל מתחיל מהפקעה של מחיר של מלח. לכן צעק ואמר הרב: המוכר של המלח: תפסיק להפקיע את המחיר.
הצרה והבעיה מתחילה מהדבר הפעוט והקטן ביותר, כך גם יצר הרע אינו בא לאדם להכשילו בדברים הקשים ביותר אלא מתחיל הוא בדברים הפעוטים ביותר והקטנים ביותר אשר האדם דש בעקביו ולאט לאט מביא את האדם לעשות את הדברים החמורים והקשים ביותר.
לכן צריך האדם להתחיל מהרגע הראשון להקפיד לשמור ולהשמר מעברות אשר האדם דש בעקביו, מהדברים שנראים לאדם קטנים וזניחים ביותר, שמה השטן מתחיל להפיל ולהכשיל את האדם. ולכן מא' באלול, יום גדול ונורא שמשה רבנו עולה לשמים לתקן את חטא העגל, לתקן את שבירת הלוחות, לבקש מחילה וסליחה וכפרה על עם ישראל, מאותו יום צריך להתחיל להזהר ולהשמר בגרגיר מלח הקטן. ולכן מאותו יום מתחילים לתקוע בשופר משום שהמפלה של האדם מתחילה בהזנחה שמזניחים את הדברים הקטנים ביותר.
הנה ימים אלו הם ימים אשר האדם צריך למצוא את האמת שבתוכו והזמן הזה צריכים לפשפש ולמשש ולזכך ולנקות הנפש מכל קליפה והטעיות אשר נדבקו על הנשמה במשך השנה.
וצריכים לדעת שבמקרים רבים האדם חי בשקר ומטפח את השקר בנפשו עד אשר מאמין הוא בשקר שהשקר הוא אמת עד שהאדם עומד במבחן אמיתי שמבין שחי הוא בעולם הדימיון ואז כבר מאוחר, אין האדם יכול לעשות הרבה להשיב את האבוד.
וידוע המעשה על עיר במרוקו אשר היה שמה זקן ערבי אשר סיפר לכל יושבי הכפר וסביבותיו שמומחה הוא גדול לכל מי שנשכו נחש ויודע הוא להציל ולהוציא את הארס מגוף האדם, אותו זקן הלך ואילף כמה סוגים של נחשים והחזיקם בביתו וכאשר היו מביאים לביתו אדם שנשכו נחש והארס היה מסתובב בגופו, היה גובה מהר סכום של כסף ואחרי שהיה גובה סכום של כסף היה מבקש מהאדם שנשכו נחש לתאר לו את סוג הנחש שנשך אותו ואז היה הזקן הרמאי כביכול קורא ומתפלל והיה רומז לסוג הנחש שתיאר לו האדם שננשך, מהנחשים המאולפים שבביתו, שיבוא אליו ואז היה כביכול צועק על הנחש מדוע נשכת את האדם, מקלל אותו ואז הנחש המאולף היה מתחיל להכות את ראשו על הקרקע וכל זה היה מתוך אילוף שאילף את הנחש ואז כשהנינשך היה רואה את המחזה המפחיד הזה היה מתרפא. ומדוע ואיך?,
משום שיותר מתשעים אחוז מהנחשים בעולם הארס שלהם לא הורג, מה שהורג הוא הפחד מהארס ולא הארס וכך הזקן הערבי התעשר ושמו הלך לפניו. יום אחד בנו אהובו של הערבי הרמאי ננשך על ידי נחש אמיתי אשר הארס שלו ארס ממית, רץ הזקן הערבי לביתו של הרב ובכה לפניו: תציל את בני, אמר לו הרב: אתה מומחה לנחשים אתה תציל את בינך. אותו ערבי האמין בעצמו שנים שבאמת כוחות גדולים יש בו ובמבחן האמיתי הראשון הבין וראה שכוחו אינו כח ובסוף נענש שבנו מת.
כך החיים, האדם חי בשקר ובטעות ומתחיל להאמין בשקר ובטעות שלו, אך בסופו נופל על השקר שלו ומתבזה בזיון גדול.
חודש אלול זה חודש של עורו ישנים מתרדמתכם, להתעורר מהחלום שכל אחד חי בו, אחד חי בחלום אחד גדול, השני חי בכמה חלומות קטנים והחלומות נהיים נוחים וטובים לאדם עד שמתחיל להאמין בהם ממש.
הזמן הזה הוא זמן של התעוררות, זמן של הכנה גדולה "היכון לקראת אלוקיך ישראל".
הנה מבקשים אנו מכל בני קהילתנו הקדושה בכל אתר ואתר להכנס לימים אלו בהתעלות הנפש גדולה, בחיזוק גדול. עברנו שנים של זיכוך גדול אך בכל הצער והיגון ראינו את אהבת ה' ואת ההשגחה הפרטית ואיך לא תמו חסדיו ואומרים אנו לאחי ורעי שבעזרת ה' יתברך ניכנס לראש השנה בשמחה מרובה ובזיכוך הנפש גדול, עברנו בשנה זו יסורי הגוף ויסורי הנפש אך אמונתנו, נפשנו וכוחנו בקירבה ובאהבה גדולה להקב"ה.
ומעומקא דליבא מבקשים אנו מבורא עולם "ואהבתך לא תסיר ממנו לעולמים", בשנה זו בערב ראש השנה נתפלל בשמחה תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה וכאיש אחד בלב אחד נמחל ונסלח לכל בן ישראל אשר חטא כנגדנו בין בנפשנו בין בגופנו בין בממוננו ושלא ידח ממנו נידח ונפשי כעפר לכל תיהיה, המשפט לאלוקים הוא ואין אנו מבקשים דין על אף יהודי מעם ישראל.
ובעזרת ה' החודש הזה נחזק ונתחזק, נזכה את אחינו בית ישראל, נתקרב לאבינו שבשמים. וישתדלו אחי ורעי להקפיד בתיקון הנפש כי רפואה ומרפא הוא לנפש ופסוקים אלו מעוררים רחמי שמים גדולים.
ראש חודש לטובה ולברכה לישועה ולגאולה וזכנו אבינו לעבדך באמת בלבב שלם.
בס"ד
לפני שנים רבות, היה נגר פשוט בירושלים, אשר היה קשה מאוד להשיג רהיטים ממנו, ומי שזכה שהנגר הירא שמים הזה יבנה לו דבר מעץ, היה מעיד על יופי נדיר ומשהו מיוחד ברהיטים, ואותו נגר נהיה שם דבר בכל ירושלים וסביבותיה.
באחד הימים, שמע הפחה של ירושלים על הנגר המיוחד, וביקש ממנו שרוצה הוא שיבנה עבורו משרד שלם, אמר הנגר: בשמחה!, רק תחזור אליי בעוד שבוע, חזר הפחה אחרי שבוע, אך שוב דחהו הנגר, ואמר לו: עוד שבוע, וכך עברו שלושה חודשים, כאשר הנגר דוחה את הפחה בכל עת.
כעס הפחה כעס גדול, מי יכול לדחות אותו בזילזול גדול, ועוד לשמוע שמקבל הנגר עבודות חדשות, ולו, לפחה, אין עדין תשובה האם יואיל בטובו הנגר לבנות את מבוקשו או לא, בבוקר מוקדם הגיע הפחה לביתו של הנגר ובכעס גדול שאלו: האם רוצה אתה בכוונה להשפילני? מה ההתנהגות המבזה שלך נגר!!!
ענה הנגר בענווה גדולה: חס וחלילה, מכבד אני את הפחה בכל כוחי, אך כשבונה אני את הרהיטים אין אני הולך סתם לחנות של עצים וקונה עץ ובונה שולחן, אלא הולך אני אל היער, מדבר ומרגיש אני את העץ האם מוכן ורוצה הוא להיות כיסא או שולחן כבור פלוני או אלמוני, וכשמרגיש אני מחובר ומתחבר, חוטב אני את העץ ומכינו להיות כיסא או שולחן, והנה הפחה החשוב, כבר שלושה חודשים הלכתי מעץ לעץ, מיער ליער ודיברתי והרגשת את העצים, אך אף עץ, עדיין לא הסכים להיות השולחן ולא הכיסא, ולכן עדיין לא קיבלתי על עצמי לבנות לך את המשרד.
הנה אחד הדברים המיוחדים בחיינו זה כאשר הדבר שלם ומושלם, כל דבר אשר אינו מושלם או שלא מרגישים בו שמחה או שהשמחה מדומה, ובסופה עצב גדול, גם שולחן וגם כיסא צריך להיות מושלם, וכן כל דבר צריך שיהיה בו את השלמות.
הנה המיוחדות של חודש אלול היא להשלים את כל מה שלא הושלם במשך השנה, עשנו הרבה דברים אך מה שלא שלם, חסר מאוד, והחיסרון יכול להזיק ולהפריע, לכן נתן לנו הקב"ה את הימים המיוחדים האלו, ימי אלול, לעבוד על עצמנו להגיע למושלמות.
וזה בקשת דוד המלך "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי", עומק בקשת דוד המלך "אחת", הבקשה החשובה והמיוחדת היא השלמות "שבתי בבית ה' כל ימי חיי", דוד מבקש מהקב"ה שלמות, להיות ולהגיע למושלמות.
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
חודש טוב ומבורך!
בס"דישנם לפעמים ימים לא נוחים, אשר עוברים על האדם, והאדם אינו מבין מדוע, והריהו תוהה למה ה' מעמידו בניסיונות קשים אלו, והאדם שואל את בוראו: מדוע תנסה אותי בנסיונות האלו? מה חטאי ומה פשעי, לעבור רע ודברים קושיים קושי גדול כל כך וצערם מעל הטבע?!
אך התשובות לשאלה זו רבות מאוד, ואחת התשובות היא:
מעשה במלך גדול, אשר היה לו בן יחיד, אשר כל חיי המלך היו סביב בנו אשר גדלו ויעדו לגדולות ולרשת את מקומו, המלך השקיע כל הון בעולם בבן זה, מורים המובחרים בעולם אשר הובאו ללמדו וכו'.
כשהתבגר הבן, לקח המלך חכם גדול ומינהו להיות המורה אשר יביא את בנו לתכלית החכמה לרשת את מקום המלך, והנה המלך, בשמחתו מן החכם, נתן לו מאה דינרי זהב וגם תעודה מיוחדת על מסירותו למען הממלכה, בסיום הלימודים הלימודים הארוכים של יותר משנתיים המלך היה בשמחה גדולה, ובן המלך הרגיש בנפשו שלמות להיות משנה למלך ולהכין עצמו לרשת את מקום אביו.
קרא החכם שוב לבן המלך לביתו לסיום הלימודים, בן המלך הלך בשמחה גדולה, וכשנכנס לביתו של החכם ביקש ממנו החכם: שרוצה לקשור את ידיו ורגליו של בן המלך, בן המלך הסכים, לא ידע ולא הבין מדוע, אחרי שקשרו לקח החכם מקל והתחיל להכותו מכות קשות ביותר עד זוב דם, ואחרי שעה ארוכה של מכות השליכו מביתו.
כשהגיע בן המלך לפני אביו, הזדעזע המלך זעזעוע גדול, בנו חמודו כך ייעשה לו?! ועוד מן החכם סמך עליו ונתן לו את חינוך בנו ואת חייו, וכן מאה מטבעות של זהב ותעודה מן המלך וכו'?! ציווה המלך להוציאו להריגה בתליה.
רגע לפני ביצוע גזר הדין, עמד המלך וביקש מן החכם, תסביר לי את מעשייך הרעים, אייך העזת לעשות כך לבני חמודי?! אייך איבדת את עולמך? מדוע ההרס העצמי הגדול הזה אשר בך?!
ענה החכם למלך ואמר: אתה מלכי וביקשת ממני ללמד ולחנך את בנך ולהכשירו להיות מלך וזה מה שעשיתי בכל ליבי, בנאמנות גדולה, והנה בנך צריך להיות עכשיו מלך והוא מפונק ולא יודע מה זה צער, ולכן כאשר יביאו לפניו דין או משפט אשר יצטרך לגזור על האדם מלקות או דבר קשה, אייך ידע מה מרגיש מקבל המלקות, מה מרגיש מקבל העונש, לכן, חלק מן הלימוד זה המכות הקשות אשר קיבל, אני את מלאכתי עשיתי נאמנה והטוב בעיניך עשה לי, כששמע זה המלך, נתמלא ליבו רחמים ונתן לו חנינה.
כך האדם, לפני שעולה לגדולה או שנכנס לדברים חדשים בחיים, יותר מורכבים, יותר עם אחריות על הכלל, הקב"ה מנסה אותו בנסיונות קשים ביותר לבנות אותו לעתיד.
לכן, כאשר האדם רואה ומרגיש נסיונות קשים ודברים אכזריים אשר השכל לא מקבלם, יתחזק ברוחו, עוד זמן קטן ודברים אלו חולפים ופתח של דברים נשגבים וגדולים באים לחיי האדם!
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
בס"ד"ראה אנכי נותן לפניכם היום את הברכה ואת הקללה את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם והקללה אם לא תשמעו",וקשה, מדוע התורה הקדושה נקטה בלשון אשר "תשמעון", היה צריך לומר אשר "תקיימו" ולא אשר תשמעו?
אלא צריך ללמוד יסוד גדול כמה צריך האדם להיזהר מן השמיעה הלא טובה, וכמה רע השמיעה יכולה לגרום לאדם, וכן להפך כמה טוב השמיעה הטובה יכולה לגרום ולהביא את האדם למקומות הגבוהים והמיוחדים והנעלים ביותר!
ומסופר על הבעל "בני ישכר" - הרב צבי הירש מדינוב" זצוק"ל: אשר היה ידוע כקדוש עליון ומקובל גדול, אשר היה יושב עם נכדו הקטן והיה מלמד אותו ענייני קבלה גדולים ונשגבים, באחד הימים באו ואמרו לו: רבנו הקדוש מדוע אתה מסכן את הנכד שלך ומלמדו ברים נשגבים כאלו הרי עדין חומש ומשנה לא למד, ומדוע ללמדו דברים נשגבים כאלו?
ענה ואמר להם: המשנה אומרת המלמד ילד קטן למה הוא דומה? לאדם אשר כותב על נייר חלק שכל מה שהילד שומע נחרט בנפשו כאדם הכותב על נייר חדש, ולכן אמר להם אני מלמד את נכדי דברים קדושים ונשגבים, אפילו שאינו מבין אבל בנפש שלו כל הלימוד הזה נחרט לזכר עולם וביום מן הימים כל התורה הזאת תתעורר בנפשו.
וכך מצאנו בתורה הקדושה: מי שהזיק את חברו בשן או בעין או בכל אבר בגופו יש תשלום אשר התורה חייבה את המזיק, שן תחת שן עין תחת עין וכו', אבל הדין במי שחירש את חברו שונה, אין חיוב של אוזן תחת אוזן, אלא על נזק האוזן מחויב לשלם דמי כולו.
וקשה, מדוע החיוב באוזן אינו כשאר האברים אשר עליהם נאמר שן תחת שן עין תחת עין?
אלא באוזן טמון כל מהות האדם וכוח השמיעה גדול ביותר, ולכן ציוותה אותנו תורתנו הקדושה אשר תשמעון ולא אשר תעשון, משום שלשמיעה יש ערך עליון גדול ביותר.
ולכן, ביותר בימים אלו אשר נכנסים לימי חודש הרחמים והסליחות, כמה צריכים לעבוד על עצמנו לתקן השמיעה, ואוי לו למי ששמע לשון הרע על תלמידי חכמים, פוגם פגם קשה בנפשו ומשריש את הפגם הזה לזרעו אחריו.
ומצאנו בבן סורר ומורה אשר הוריו מוסרים אותו להריגה, אשר דין זה קשה ביותר, נער פחות מגיל 13 שנים אשר אוכל בשר ושותה יין, וחייב שהבשר הזה יהיה כשר וחייב שהיין יהיה כשר מוצאים אותו להריגה, מדוע? משום שהוריו אומרים בננו זה אינו שומע בקולנו, שורש הרע של הבן הזה אינו שומע בקולנו, לשמיעה יש כוח להביא את הנער לדין סורר ומורה, כל רשעי ועוכרי עם ישראל התדרדרו והגיעו לבאר שחת מחוסר שמיעה.
מי שלא יודע לשמוע תוכחה וחושב שהצדק תמיד איתו ומשקר ומשכנע גם את עצמו בצדיקותו ואינו כלי קיבול לקבל תוכחה, סופו סוף מר ועצוב ומאבד את כל העולמות!
הנה ימים אלו הם ימים אשר כל אדם ישתדל לסיים בהם את כל העבר הלא טוב ולהיכנס לתקופה חדשה בחיים, לפני שיכנס חודש אלול, את ימי הרחמים והסליחות נשתדל למלאם בזיכוך הנפש ועידון הנשמה.
נכנס לימי אלול בנפש חפצה ונראה ישועת ה', ונתחזק באמונה ברה וצרופה ונדע ונודיע "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד".
ונזכה יחד עם שאר עם ישראל לישועה גדולה ולהודות לה' על כל הטובה אשר חננו.
(חזון יאשיהו על התורה - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
שבת שלום ומבורך!
.jpg)
בס"דצריך האדם להיזהר ביותר שלא יהיה שום בן משפחתו או אחד מקרוביו או ממכריו אשר נמצא בחיסרון והוא יהיה בעושר ובפזרנות, וידוע המעשה ברבנו האר"י הקדוש: אשר באחד הימים היה יושב ולומד סתרי תורה עם תלמידיו ופתאום נשתטח האר"י הקדוש על הקרקע והתחיל לבכות בכי גדול, באו תלמידיו ואמרו לו: רבנו הגדול, מדוע מצטער ובוכה? ענה האר"י הקדוש ואמר להם: רואה אני שמכת ארבה עומדת לבא על עירנו צפת, ולא יהיה פרנסה ורעב גדול יהיה על העיר, וכל זה משום שיש בעירנו עני תלמיד חכם וצדיק ושמו רבי יעקב אלטרץ אשר מצטער מעניותו ובוכה לפני הקב"ה על מר גורלו, ומקטרוג זה עניות וחורבן גדול עומדים לבא על העיר, מיד ציוה האר"י הקדוש על תלמידיו לאסוף כסף ולילך מהר לביתו למלאות את כל מחסורו, כשהגיעו תלמידי האר"י הקדוש לביתו של רבי יעקב, מצאוהו שוכב על הקרקע ובוכה ומתלונן על עניותו הגדולה, כשראה את אשר הביאו לו שמח, עמדו תלמידי האר"י וביקשו ממנו להתפלל לפני הקב"ה על העיר שכל צרה יגון ומצוקה יתרחקו מעיר הקודש צפת, התפלל וקיבל על עצמו קבלה שמעולם לא יתלונן לפני הקב"ה, כשהגיעו תלמידי האר"י לבית האר"י, באו תושבי העיר לבית האר"י בבהלה גדולה, וסיפרו ואמרו שישנם מול העיר ענני ארבה וסכנה גדולה לעיר, ענה האר"י הקדוש ואמר: לא תפחדו הקב"ה עדין לא נתן את הפקודה וההוראה למלאך הממונה על הארבה להזיק לעיר, ואחרי תפילתו של אותו עני נעצרה מידת הדין.
לכן כשלך יש ולבן משפחתך אין או אדם אחר מקרובך מתמרמר, הקיטרוג גדול ביותר אף עליך!
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
.jpg)
