"ישועת ה' כהרף עין" - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א לאחי ורעי ה' עליהם יחיו. יש זמנים אשר צריך האדם למשוך את הגאולה ואת הישועה מזמן אחר. כך מצאנו, כשבני ישראל היו במצרים הישועה הייתה צריכה להיות בסוף ארבע מאות שנה אך בני ישראל קירבו את זמן הגאולה והקדימו אותה לסוף מאתים ועשר שנים ומשה רבנו בלילה האחרון ציווה על בני ישראל לשמוח ולנהוג כפי שהגאולה כבר הגיעה וכך משכו את הגאולה וקירבו אותה לזמן ההוא. וזה עומק דברי חז"ל: "משנה עתים ומחליף את הזמנים", יש זמנים שהישועה רחוקה אך אפשר לשנות את הזמנים ולהחליף את הזמנים. ויודעים ומרגישים שהקב"ה משנה את העתים ומחליף את הזמנים ובזמן זה לכל אחינו ורעינו בני קהילתנו הקדושה שובה ישראל בכל מקום ומקום, להכניס בליבנו שמחה של גאולה, שמחה של ישועה. הארבעה שנים שחלפו היו קשים ומרים לנו ולבני משפחיתנו ולכל הקהילה הקדושה, אך אל לנו להתמהמה "ישועת ה' כהרף עין" "וקול דודי הנה זה בא מקפץ על ההרים מדלג על הגבעות". יש זמנים שצריך לעבוד את ה' גם בהסתר פנים, אך "ואהבתך לא תסור ממנו לעולמים". גם בשעות ורגעים קשים ראינו בחוש את אהבת ה' ואת ההשגחה הפרטית בכל רגע ורגע, "כי לא תמו חסדיו" ועם כל הקושי והצער הגדול ב"ה הבתי מדרש מלאים והתורה והחסד לא סרו ולא התמעטו אף לרגע אחד. אין אנו רוצים בשום זמן להאשים שום אדם אך מבינים ויודעים שאלו ניסיונות אשר ממנם יצמח רק ישועה הצלחה ואור גדול. בשנים אלו ראינו את הכאב והצער ולא רק הרגשנו, אלא ראיה בחוש ממש, אך "פרעה הקריב", דברים קשים אלו הקריבו אותנו יותר לאבינו שבשמים ו"הבוטח בה' חסד יסובבנו" ומחסד וצדקה לא יצא רע. ויודעים אנו דברי רבותנו הקדושים, שכל מי שעושה מצוה בורא מלאך והמלאך אשר נברא מהצדקה אשר נתנו בעבר ובהווה לפלוני או לכל אדם עומד ונלחם וצועק: 'לתקן באו ולא לקלקל' ובטוח שאותו מלאך שנברא מהצדקה לשם שמים עומד עמנו והמלאכים ההם אשר נבראו מהצדקות המסוימות לפלוני עומדים לימיננו ולימין כל שובה ישראל ומליצים יושר והצער והביזיון והכאב הוא כפרת עוונות לכלל עם ישראל ולבני קהילת קודש שובה ישראל. ראינו בחיינו חולאים, צער ויגון והשנה שחלפה ראינו איך ארבעה מבני קהילתנו החזירו את נפשם להקב"ה בקיצור ימים וראינו את מלאך המות בפתח ביתנו כמה פעמים, אך "צדקה תציל ממות" ומאמינים אנו בני מאמינים "והיא שעמדה לאבותינו ולנו" "וכל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי". עברנו חודשים קשים ביותר והתפילות שלכם וזכות האבות עמדו עמנו, ראינו מחזות בבתי חולים קשים אשר לא יסורו מליבנו לנצח וחקוקים הם בליבנו זכרון לנו ולבננו עד עולם. וכשם שמו"ר זקני רבנו חיים פינטו זצוק"ל עמד בפני עם ועדה והצוררים עמדו עליו שיכפור בדתו ובאלוקיו ועמד ואמר, רגע לפני שחרב הורידה את ראשו: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ולעולם לא אהרהר אחרי אלוקי ויד הצוררים יבשה וכדבריו אשר אמר בקדושה: "ידו הניף ביד אכזר וכו' ידו יבשה ונעצרה". יודעים אנו שזה הניסיון שלנו ונעמוד גיבורים בפרץ ונרבה בחסד ובצדקה וזה ה"שמע ישראל" שלנו בימים אלו. ומלאך הצדקה אשר נברא במסירות נפש עומד ומליץ יושר ואוי לו לנחש שנשך את רבי חנינא בן דוסא שכל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בן דוסא, היתומים והאלמנות והתלמדי חכמים אשר סמוכים על שולחן שובה ישראל אשר זה עם רב והתורה הנלמדת רגע רגע בכל העולם כולו, עומדים המלאכים אשר נבראו חיילים חיילים להלחם מלחמת ה'. יודעים אנו שהארבע שנים של ייסורי נפש מסתיימים ומרגישים שהקב"ה הפך אותם לייסורי הגוף ומבקשים אנו מכל אחי ורעי להעתיר בעדי על בריאות איתנה. וכשהרופאים דיברו איתנו בשבוע שעבר על עניין בריאות לא הבינו מדוע הפנים לא משתנים ואין דאגה בפנינו, אך בליבנו ידענו שזה המשך התיקון בצורה שונה, שכך גזרה חכמתו יתברך וכשם שקיבלנו את כל הייסורים של השנים האחרונות באהבה נמשיך לעבוד על עצמנו לקבל את כל גזרותיו יתברך באהבה מרובה. יתחזקו אהובים וחביבים באמונה ובביטחון בהקב"ה ובעזרת ה' יתברך בקרוב ממש שובה ישראל תגיע לחוף מבטחים ומי שענה לאבותינו הוא יעננו בקרוב ממש. הנה חשבנו לבאר ולחזק, אמרו חז"ל: "קשה זיווגו של האדם כקריעת ים סוף" וכן "קשה פרנסתו של האדם כקריעת ים סוף". וקשה מדוע, הרי דבר זה תמוה ביותר גם בעניין הזיווג וגם בעניין הפרנסה. ומדוע?. בעניין הזיווג אמרו חז"ל: ארבעים יום לפני יצירת הולד יוצאת בת קול ומכרזת בת פלוני לפלוני, אם כן מדוע קשה זיווגו של האדם, הרי זה דבר שנכתב ארבעים יום קודם היצירה?. וכן בעניין הפרנסה מדוע קשה, הרי מובא במדרש שלפני שנוצר האדם מלאך הולך לפני הקב"ה ושואל פלוני שעומד להיווצר חכם או עשיר יהיה והקב"ה מכריז על כל אחד מה יהיה. אם כן מדוע קשה, הרי זה דבר שהוכרז לפני היצירה?. אלא בכדי שנבין דבר זה צריכים לבאר עניין קריעת ים סוף. אמרו חז"ל שבבריאת העולם היתנה הקב"ה עם ים סוף, שיקרע לבני ישראל בצאתם ממצרים. אם כן מדוע הים לא רצה להיקרע?. אלא יסוד גדול, בשעת התנאי נשמות עם ישראל היו קדושות ובלי שום חטא ועוון ובאותה שעה הים הסכים להיקרע להם, משום שכל הבריאה מחויבת להיכנע לצדיק. ומדוע הים לא רצה להיכנע?. אלא בקריעת ים סוף בני ישראל היו במדרגה נמוכה ביותר וכפי שהמלאך של מצרים היה טוען: מה אלו עובדי עבודה זרה אף אלו עובדי עבודה זרה, אם כן הם לא אותם נשמות טהורות שהיו בשעת התנאי בין הקב"ה לים סוף להיקרע בפניהם ולכן הים התנגד להיקרע ולכן דבר זה היה קשה. וכך בעניין השידוך והפרנסה, בשעה שהקב"ה אומר בת פלוני לפלוני הנשמות טהורות וקדושות וזה מתאים וקל וטוב, אך ברבות הימים, כפי שקרה לעם ישראל, האדם יורד ומתדרדר ואז נהיה קשה הזיווג וכן הפרנסה כי הנשמה אינה אותה נשמה טהורה כבשעת ההכרזה בשמים. ולכן אם האדם רואה שדברים קשים לו הסוד למסור נפש וכשמוסרים נפש כפי שמסרו בני ישראל בים סוף שקפצו למים בלי שום תקוה להינצל ובלי שום ראיה של הצלה שכלית, הים נקרע לשנים וכל מה שנכתב ונחתם על האדם בגן עדן מקדם נפתח ומשפיע על האדם "וברכת ה' היא תעשיר ולא תוסיף עצב עימה". ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.

להיזהר ממידת הכעס!

מידת הכעס קשה ביותר, וצריך האדם לידע: כאשר כעס בא לו, סימן שפרנסה גדולה עומדת לו מנגד, והכעס אשר כועס מרחיק את הפרנסה ממנו, אם כך, כל כעס אשר כעס הפסיד את פרנסתו, כעס גדול - פרנסה גדולה, כעס קטן - פרנסה קטנה, לכן ישתדל האדם בכל כוחו, לעבוד על מידת הכעס, ואמרו חז"ל: אדם נבחן בכיסו, כוסו, וכעסו!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות! 

ישועה מעל הטבע!

"מזמור לדוד בבורחו מפני אבשלום בנו" (תהילים ג), דוד המלך עומד באחד מן הזמנים והרגעים הקשים ביותר אשר עמד בהם, בנו אבשלום רודף ומבקש להורגו, מצב נורא וקשה ביותר, ודוד המלך במקום לבכות על האסון הקשה שהבן מנסה להורגו, דוד שר "מזמור לדוד", אייך יובן דרך זו של דוד המלך, ומה עלינו ללמוד מדוד המלך ממעשה זה לחיינו?

אלא, אפשר לבאר ולאמר יסוד גדול בחיי האדם, ישנם שני מצבים שהאדם עומד בהם, מצד אחד יש לאדם בעיה וצרה והבעיה הזאת היא בעיה שכלית ונורמלית שקורה לאדם, צרה ובעיה שהמציאות והחיים יכולים להביא את האדם למצב של בעיה, ובמצב כזה האדם צריך לדאוג ולהצטער, משום שזו בעיה מובנת, בעיה אשר יכולה לקרות לכל אדם, אך יש סוג שני של בעיה שהיא בעיה לא טבעית, בעיה מעל הטבע, בעיה ששכל של אדם לא יכול להבין ולא יכול לקבל, בעיה מסוג זה, זה לא בעיה מציאותית, ובכזו בעיה האדם צריך לדעת, כמו שהבעיה מעל הטבע - כך הישועה מעל הטבע!

לכן כאשר דוד המלך ראה בעיה מעל הטבע, בן אשר ילד אותו וגידל אותו עומד ורוצה להורגו, עומד דוד המלך ושר להקב"ה: "מזמור לדוד בבורחו מפני אבשלום בנו", דוד ידע, שכשם שהצרה מעל הטבע כך תהיה הישועה, וזה הדבר היחיד אשר מחזק את הנפש בזמנים קשים אשר קורים דברים מעל הטבע - הישועה תהיה מעל הטבע!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבוע טוב ובשורות טובות!

פרשת בשלח - ט'ו בשבט - שבת שירה!

מהות ט"ו בשבט - חינוך הילדים!

בספרים הקדושים מובא שבט'ו בשבט נוהגים עם ישראל קדושים: להרבות באכילת פירות, ובספר שבט מוסר (פרק ט'ז) הביא מצוואת רבי אליעזר הגדול, שאמר: בני, הוי זהיר לברך על הפירות בט'ו בשבט, שמנהג ותיקין הוא.
...
וכן יש מנהג קהילות שבחג השבועות נוהגים לשטוח בבית הכנסת אילנות ועשבים, כדי שיזכרו שנידונים בחג השבועות על פירות האילן ויתפללו עליהן, ולכאורה קשה, שהרי אמרו חז"ל (ר'ה ב' ע'א) שט'ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות, ושחג השבועות הוא ראש השנה ויום הדין לפירות והילן, ןבעצרת נידונים על הפירות, ואם כן, הלא מן הראוי היה שבט'ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות יביאו לבית הכנסת אילנות שזהו עניינו של יום, ובחג השבועות שהוא ראש השנה לפירות האילן, ירבו ברכילת פירות, ומדוע איפה מחליפים את המנהגים?

ונראה לבאר, שכאשר דנים את האילנות בט'ו בשבט, מביאים את פירותיהם כדי ללמד עליהם רחמים, ולכן דווקא בט'ו בשבט שזהו הזמן שהאילנות נידונים עליהם מביאים פירות, כדי שנראה את הטוב שהאילנות מוצאים, ועל ידי כך נתעורר לבקש עליהם רחמים ביום הדין שלהם, וכאשר דנים את הפירות בחג השבועות מביאים אילנות ושוטחים אותם בבית הכנסת, כדי לזכור מנין יצאו הפירות וכדי שילמדו עליהם רחמים.

ומזה נלמד על חובת האב והאם החינוך ילדיהם לדרך טובה וישרה, והיינו, שכאשר מן השמים דנים את ההורים, שהם בבחינת האילנות שצומחים מהם פירות, אזי מביאים בשעת הדין את פירותיהם - את הבנים, כדי לראות אייך ההורים גידלו וחנכו אותם, ולפי זה דנים את ההורים, ואם ההורים חינכו טוב את בניהם ופירותיהם טובים מוסיפים להם עוד אושר ונחת, אך אם ח"ו ההורים פשעו בחינוך הבנים, אזי כשמעמידים אותם למשפט מעוררים ומזכירים להם עניין זה, ואילו את הבנים דנים לפי הכוחות שנתנו ההורים בהם, כיון שלא דנים את האדם לפי מה שאין בו, אלא רק לפי הכוחות שאצורים בו ולפי החינוך שהוריו נטעו בו,.

ולכן האדם צריך להתחזק מאוד בכל כוחו ובל ליבו למסור נפשו לחינוך בניו, שיעשו פירות קיימים ועומדים לעד, ועל ידי זה העמל לא יהא לריק ולתוהו, כי חיי עולם הקב"ה נטע בתוכנו, ואם האדם מקיים את המצוות ועושה את רצון ה' כדבעי, על ידי כך קונה לעצמו חיי עולם נצחיים, ואנו באנו לעולם הזה כדי לעמול בגידול וחינוך הבנים, לטפח ולשמר את כרם בית ישראל, ולכן צריך להיזהר לעובדה ולשומרה כראוי וכדבעי, כדי שהדורות הבאים אחרינו יהיו ישרים ומבורכים לעדי עד עם קיום נצחי ולדורי דורות!

(חזון יאשיהו מועדים - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך וחג שמח!

http://www.youtube.com/watch?v=F1hre_0tDQA&feature=player_detailpage אל תשבור חלון - הרב פינטו שליט"א

היצר הרע מתחיל להשפיע בדברים הקטנים!

ידוע משל חז"ל: על אדם עשיר, אך קמצן קמצנות קשה ביותר, שאף בית לגור לא היה לו, והיה גר בבתי כנסיות ובתי מדרשות, אוכל בסעודות מצווה מברית לחתונה וכן לבר מצוות, וזה היה חייו - הכל עד לנגוע בכספו.

עברו הימים, וכבר התבגר בגיל ועדיין לא התחתן עם אישה, הלך לכל השדכנים וביקש שידוך, אמרו לו השדכנים: כולם יודעים את בעייתך, שהיא הקמצנות אפשר להסתדר בדוחק, ואולי, תהיה אישה שתסכים להתחתן איתך, אך בית לגור זה דבר חייב!!! לא תוכל אישה לישון איתך בתחנות או במקום מסתור, צריך בית!!! הלך אותו עשיר קמצן לטקס עצה, אייך ימצא בית מפואר, גדול וטוב, מבלי להוציא מכספו? הלך ברחוב היקר, והחשוב בעיר, והיה מסתובב שם אובד עצות, והנה עולה בדעתו מחשבה, הלך לבית היקר ביותר בשכונה, דפק בדלת, ושאל את בעל הבית, האם הבית למכירה? אמר בעל הבית: תציע מחיר, אמר אותו קמצן: מאה זהובים, ענה בעל הבית בזלזול: בית זה עולה יותר ממיליון זהובים ואתה אומר לי מאה זהובים?! ענה אותו קמצן: לפחות תמכו לי מסמר לקבוע בקיר, ואני אשלם לך מאה זהובים, הסכים בעל הבית ואמר: מה איכפת לי שמסמר יהיה תקוע בקיר תמורת מאה זהובים, עמדו ועשו ביניהם הסכם, זכרון דברים, והכול חתום, הכל שריר ברי וקיים, יצא בעל המסמר שמח, ובעל הבית שמח.

עובר כ- 10 ימים, והנה בעל המסמר, דופק בדלת העשיר ובפיו בקשה: האם אני יכול לתלות כובע וחליפה על המסמר שלי? צחק בעל הבית ואמר: בוודאי, נכנס אותו קמצן ותלה כובע וחליפה, עברו כשלושה ימים, ושוב דופק בדלת ומבקש לתלות דבר אחר, כעס בעל הבית והתחיל ויכוח גדול ביניהם, אך בסוף הרשה לו, אחרי יום מגיע הקמצן, עם שק מלא בדברים מלאים בריח רע ומבקש לתלות את זה, רבו ריב קשה, הלכו לבית דין: זה אומר שלי וזה אומר שלי, עד שחיי העשיר נהיו מרורים, ובכדי לשמור על בריאותו ושפיות נפשו, החליט, לעזוב את ביתו לטובת הקמצן.

כך זה היצר הרע: אינו בא לאדם ביום אחד, תיתן לי את ביתך! תחטא בדברים החמורים והקשים!, אלא, מתחיל הוא, במסמר קטן, לקבוע בליבו של האדם, ואחרי ששולט על המסמר, לאט לאט, על ליבו של האדם, עד שמוביל את האדם לבאר שחת, לכן בכל עניין: הפעם הראשונה, המסמר הראשון, זה החורבן הגדול, אם לא יהיה את הראשון, לא יהיה כלום, נשמר וניזהר מדברים שנראים קטנים - אך הם חורבן חיי האדם!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

היצר הרע מפתה במתנת חינם!

סיפר הרב הצדיק רבי מאיר מאפטה, בעל הספר "אור לשמים": שהיה אצל היהודי הקדוש הרב מפשיסחא, וכשרצה להיפרד ולחזור לביתו, נכנס אצל הצדיק לדרוש לשלום, עמד היהודי הקדוש מפשיסחא ודרש ואמר: תדע, שכשאדם מישראל אומר "שמע ישראל" בכל כוחו, היצר הרע מתייאש ממנו, משום שיודע שלא יוכל להכשילו עוד, ומיד היצר הרע זומם מזימה חדשה להורידו ממדרגתו הרוחנית, נותן היצר הרע לאדם עוד עליה רוחנית גדולה, וכאשר האדם פתאום מגיע למדרגה יותר גדולה ממה שהיה, בלי עמל, בלי טורח, שם נופל האדם ומאבד גם את מדרגתו אשר השיג על ידי קריאת שמע, וכל מעלתו שהשיג על ידי עמל וטורח.

המשיך רבי מאיר מאפטה ואמר: כשנפרדתי מהיהודי הקדוש מפשיסחא והלכתי לביתי, פתאום הרגשתי שזכיתי למעלה גדולה, שמעתי את הסוסים מדברים, את לשון הציפורים הבנתי, וכל חיות היער ידעתי את דיבורם, ואז הבנתי את דברי הצדיק, הגעתי למדרגה בהיותי ליד הצדיק, והיצר הרע לא יכל ולא ידע אייך להורידני ממעלה זאת, לכן נתן לי מתנה גדולה בחינם להבין את שפת החיות וממתנה זאת ומעלה זו שם להפילני, הלכתי והתבודדתי עם עצמי וביקשתי מהקב"ה שיקח ממני את המעלה הזאת.

נשתדל לעבוד על עצמנו, שנדע מה המתנות שקיבלנו מן היצר הרע, אשר הם כמו בהמה אשר רוצים לשחוט, לפני השחיטה, בזמן מסוים נותנים לבהמה הרבה מאכלים, ובהמה שמחה מאוד, אך זה לא לטובתה, אלו מאכלים בכדי שיהיה יותר בשר למכור, כך אנו ניזהר מהמתנות בכל דרך אשר היצר עורב וטומן לנו בהם, ועל ידי התבוננות עמוקה נדע להבדיל בין העיקר ובין הטפל,וכך רואים בחוש, אנשים עמלו והשיגו מדרגה חשובה גם בחייהם הפרטיים, ומדרגה ומעלה זו שמורה טוב וחזק אצלם, ופתאום משיגים בלי עמל וטורח מעמד חברתי חשוב וגדול, חברים ובני משפחה שפתאום מכבדים ומוקירים יותר, אך אל לטעות זו המתנת חינם של היצר הרע, כדי לאבד את הטוב אשר האדם עמל וטרח והשיג, וזה היצר הרע שלא יוכל לקחת לאדם, ולכן נותן מתנה גדולה בחינם - ושם האדם מאבד את שלו ונשאר עירום!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

http://www.youtube.com/watch?v=W1okswmcF_g&feature=player_detailpage הילולת הבבא סאלי בישיבה בברוקלין

בתחבולות תעשה לך מלחמה!

כל יום יש מלחמה חדשה עם היצר הרע, והאדם צריך לעשות תחבולות בכדי לנצח את היצר, וכדברי חז"ל: "בתחבולות תעשה לך מלחמה", כל תחבולה שתעזור לנצח את היצר הרע, יעשה האדם לנצחו!

ומובא מעשה: במלך גדול, אשר היה לו חוזה בכוכבים, אשר היה קרוב מאוד אליו ואותו היה שואל אייך לנהוג ואייך לעשות, אך עבר זמן וסר חינו מעליו, החליט המלך להורגו, קרא לו המלך, ומחוץ לדלת העמיד אחד השומרים שלו ואמר לו: כשארמוז לך רמז, תיכנס ותהרוג את האיש הזה, וכך היה, קרא לו המלך והתחיל לדבר איתו, החוזה בכוכבים שם לב שליבו של המלך לא עימו כתמול שלשום, והבין שכלתה עליו הרעה, מיד חשב מה לעשות, בעודם מדברים שאל אותו המלך, האם אתה יודע מתי יום מותך?, מיד הבין הכל וחיפש בנפשו מה לענות, ענה ואמר: כן המלך, הנה אני בודק, ואחרי כמה רגעים אמר למלך: יום מותי הוא שלושה ימים לפני יום מות המלך, נחרד המלך חרדה גדולה, ומאותו היום שמר עליו שמירה גדולה ופחד וחרד לגורלו כל חייו, כך האדם צריך לעשות תחבולות עם היצר הרע!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!