הלשון זה רע - והלשון זה טוב!

בס"ד כשר יוסף אמר לאחיו (בראשית מה, יב)" "והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי במדבר אליכם", ודרשו חז"ל (מגילה טז, ב): שאמר להם יוסף שפיו וליבו שווין, וכשם שאין בליבו על אחיו בנימין שהרי לא היה במכירה - כך אין בליבו עליהם שנאה וטינה, ויש להבין, הלא יוסף היה צריך לומר לאחיו, 'ואזניכם' שומעות כי פי המדבר אליכם, ומדוע אמר 'ועיניכם' הרואות, וכי בעיניהם ראו את דבריו, אלא, כאשר אדם נוצר את לשונו ומשמרה כראוי, יש כח בלשונו ובדבריו שיהיו נשמעים ומתקבלים על לב האדם, וכאשר יוסף רצה לשכנע את אחיו על טהרת ליבו כלפיהם, דיבר עמהם בלשון הקודש, ודבריו שיצאו מליבו הטהור ונאמרו ע"י לשונו הנקייה, עשו רושם על אחיו ופעלו עליהם, כאילו ראו את דבריו בחוש ממש, וזוהי כוונת יוסף, ועיניכם רואות בחוש ממש את דברי היוצאים מפי המדבר אליכם. מובא במדרש (ויקרא רבה לג, א): אמר רבן גמליאל לטבי עבדו, צא וקנה לי מן השוק מקח טוב - יצא וקנה לו לשון, אח"כ אמר לו: צא שנית וקנה לי מקח רע - יצא וקנה לו לשון, אמר לו רבן גמליאל: מהו הדבר בזה, שכשאני אומר לך צא וקנה דבר טוב הנך קונה לשון, וכשאני אומר לך צא וקנה דבר רע הנך חוזר וקונה לשון, אמר לו טבי: מן הלשון יש טובה ומן הלשון יש רעה - כשהאדם משתמש בלשונו בדרך טובה - אזי אין טובה ממנה, אך כשהאדם משתמש בלשונו לרעה - אין רעה ממנה. וכן רבי עשה סעודה לתלמידיו, הביא לפניהם לשונות רכים ולשונות קשים, התחילו בוררין ברכים ומניחים הקשים, אמר להם: דעו מה אתם עושים, כשם שאתם בוררין את הרכים ומניחים את הקשים - כך יהיה לשונכם רך אלו לאלו. רבינו הקדוש רצה ללמד את תלמידיו דרך חיים תוכחות מוסר, כמו אברהם אבינו, על ידי הלשונות שהאכילם, ובחר דווקא ללמדם על עניין הלשון, משום שהאדם יכול לקנות את כל עולמו ע"י לשונו ובמאמר פיו, וכן אמרו חז"ל במדרש (שוחר טוב נ"א): לשונו של אדם מביאתו לחיי העולם הבא, ומי גרם לדוד שבא לחיי העולם הבא - פיו, שאמר: חטאתי, שנאמר (שמואל ב יב-יג): "ויאמר דוד אל נתן חטאתי", וזה גרמה לו שבא לחיי העולם הבא. בשורות טובות!

"כאשר זמם לעשות לאחיו - כן יעשה לו"! הרב פינטו

"כאשר זמם לעשות לאחיו - כן יעשה לו"!

בס"ד כל הדברים הקשים אשר קורים לאדם, נגרמים רובם ככולם מן הרע אשר מוציא האדם מפיו, וצריך האדם לדעת, גם אם חושב שפגע והזיק לחברו ולכל אדם בלשונו - ידע ששומר הוא לעצמו צרה עם ריבית כפולה ומכופלת, ו"כאשר זמם לעשות לאחיו כן יעשה לו", במשך טו"ב שנים אשר זכינו לשרת את עם ישראל, ראינו בנפשנו אייך אנשים בני בלייעל חשבו מחשבות בנפשם ותכננו תכנונים וראו על פי דעתם אייך נבנה מגדל מגיע השמימה, ואייך הקב"ה שילם להם וקללתם הייתה עדי אובד והם וזרעם וזרע זרעם ארורים ומקוללים. וידוע הסיפור על אדם, אשר נכנס ל"דברי חיים מצאנז" ואמר לו: רבי, לא זכיתי לפרי בטן, תתפלל עלי שאזכה לבנים, אמר לו "הדברי חיים" מה שמך? ענה ואמר לו: חיים, שאל אותו ה"דברי חיים" על שם מי נקרא שמך חיים? ענה ואמר לו: על שם רב גדול, תלמיד חכם, אשר חיבר ספר בשם "הברך - חיים", ענה ואמר לו ה"דברי חיים מצאנז": דע לך, שלעולם לא תזכה לפרי בטן, הזדעזע האדם ונפל לרגלי הצדיק ובכה ואמר: רבי מדוע, ענה ה"דברי חיים מצאנז" ואמר לו: לפני שנים היה צדיק גדול שגר בעיר שהייתה לו בת יחידה, וחיתן אותה עם אחד התלמידי חכמים הגדולים והבחורים המיוחדים שהיו בדור, אך בתו עם חתנו לא זכו לפרי בטן, באחד הימים באו אנשי קהילת פרנקפורט לפני אותו צדיק ובקשו ממנו שיואיל בטובו לבוא ולישב על כס הרבנות בעיר פרנקפורט, הסכים הרב ופנה לבתו היחידה ולבעלה הרב, וביקש מהם לעבור עימו לפרנקפורט, התעקש החתן ואמר: אינני מסכים לעבור לפרנק פורט ואני נשאר בעיר הזו, בדין ודברים עמד החתן שבדעתו להתגרש מבת הרב ולהישאר בעירו, עמד אותו צדיק בדמעות התפלל לפני הקב"ה, ואמר לחתנו: אם תכננת ומתכון אתה את מעשיך בכדי לגרש ולצער את ביתי, מבקש אני מהקב"ה שלעולם לא תזכה לזרע של קיימא, עמדו והתגרשו, והרב ובתו עברו לפרנקפורט, ואותו חתן, אשר היה תלמיד חכם מופלג נשאר בעירו, אותו חתן זהו בעל הספר "ברך - חיים", אשר התחתן ולא זכה לבנים, המשיך ה"דברי חיים מצאנז ואמר ליהודי אשר עמד לפניו: קללה של אותו צדיק לא חלה רק על הברך - חיים, אלא גם על מי שנקרא על שמו, ולכן הקללה חלה אף עליך ולא תזכה לבנים! ומסופר, כי אכן אותו אדם לא זכה לפרי בטן ונפטר מן העולם בלי בנים. וידע האדם, כאשר הוא מדבר לשון הרע על חברו, באותה שעה אדם אחר, במקום אחר, עומד ומדבר עליו דברים קשים וחמורים ביותר, לכן, יחנך האדם את עצמו לשלוט על מחשבותיו, רצונותיו, תאוותיו, יצריו, ואל ייתן לפיו להוליך אותו ואת זרעו לבאר שחת, צריך האדם להיזהר מלשונו, כמה שמתכון וזומם האדם יותר רע לחברו - כך עונשו יהיה מר ונמהר ומחזיק זמן ארוך ומרובה לו ולזרעו! (חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א) שבוע טוב ומבורך!

פרשת השבוע - פרשת מקץ!

בס"ד

"ויאמר יעקב לבניו למה תתראו" (בראשית מב, א)

מפסוק זה למדנו שיעקב אבינו חשש מ'עין הרע', ואף בהמשך אכן רואים שגם כאשר ירדו השבטים למצרים לשבור שבר, הורה להם אביהם לא להיכנס כולם מאותו השער אלא כל אחד יכנס דרך כניסה אחרת, וכך נאמר במדרש (בראשית רבה, פרשה צא): "ויאמר יעקב לבניו למה תתראו - אמר להם: אל תוציאו בידכם פרוסה (ויש גורסים: פרוטות), ואל תכנסו כולכם בפתח אחת - מפני העין".

גם בהמשך הפרשה מסרב יעקב לשלוח את בנימין, שמע ייפגע בדרך, ולכאורה: הרי בכל מקום יכול הוא להיפגע, ומדוע חושש יעקב דווקא על הדרך? אלא כמאמר חז"ל (ירושלמי שבת פרק ב' הלכה ו'): 'שאין השטן מקטרג אלא בשעת סכנה'.

הנזק הנגרם מ'עין הרע' יכול לחכות הרבה שנים, ועלול לשרות על האדם עד שיכנס חס ושלום למצב סכנה - ואז יקטרג עליו השטן, לא עלינו.

אין לזלזל בעניין זה של 'עין הרע', צריך להיזהר ממנו תמיד - הן שלא להביט בעין רעה על הזולת, והן לא להתפאר במה שיש לך, כדי שאחרים לא יתנו בך עין הרע, חלילה!

(תורת יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך וחג חנוכה שמח!

ימי החנוכה מסוגלים תשובה ותיקון הנשמה!

בס"ד

ימים אלו ימים מיוחדים ביותר ואור גדול הולך ובא לקראתנו, "המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים", ומרגישים באויר אורה זו תורה, אור המנורה זכה וברה. 

וידוע המעשה על הרב הקדוש רבי צבי אלימלך מדינוב זצוק"ל בעל ה"בני יששכר", אשר היה מקדושי וצדיקי עם ישראל, אשר היה נכד אחותו של מאור ישראל רבנו ישראל מליז'נסק בעל ה"נועם אלימלך". כשאמו הייתה הרה, נסעה לדודה הקדוש רבנו אלימלך לשאול איזה שם תקרא לילד שתלד, השיב לה רבי אלימלך: תלדי בן זכר וקראת את שמו "אלימלך". שמעה האשה והתחלחלה כי חשבה שזה רמז שלא יזכה הנועם אלימלך לראות את בנה ולכן רומז לה לקרא לבנה על שמו, הפצירה בו שיתן שם אחר, ענה הנועם אלימלך: יקרא שמו "צבי אלימלך". אחרי שנולד ונקרא שמו צבי אלימלך, אמר הנועם אלימלך: כעת הוא יהיה חצי כמוני, על השם אלימלך שהוא חצי משמו.

הרב צבי אלימלך גדל ועלה בתורה וביראת שמים והגיע למדרגות גדולות ונשגבות. והנה התקרב ימי חנוכה והרגיש שבכל שנה בימים האלו מרגיש הוא התעלות ואור גדול בנפשו יותר מכל ימות השנה וקיבל על עצמו, כאשר ילך בימי חנוכה לרבו החוזה מלובלין, ישאל אותו מדוע האור אשר הוא מרגיש בימים אלו יותר מכל ימות השנה. וכשהגיע לרבו החוזה, איך שנכנס לחדר אמר לו רבו: דע לך ששורש נשמתך רמה וגדולה ובימים אלו ימי חנוכה מתרומם אתה למעלות גדולות ולא תחשוב שאתה מבני החשמונאים ואין אתה כהן, אלא שורש נשמתך מבני יששכר אשר ישבו בבית הדין של החשמונאים ולכן בימי חנוכה האור והכח שלך גדול והקירבה להקב"ה גדולה מאוד. ולכן הרב צבי אלימלך מדינוב קרא לספרו "בני יששכר" שהוא משורש בני יששכר.

וכך מצאנו אנשים אשר החלו את דרכם בלשם שמים וסיימו כגחזי וכשאר פושעי עם ישראל, אשר איבדו את עולמם. אך אין דבר העומד בפני התשובה ואפילו חרב חדה מונחת על צווארו אל יתייאש מן הרחמים ושערי דמעה לא ננעלו.

ובבוא ימי האור האלו, אשר הם ימי תיקון הנפש והקב"ה קרוב לקבל שבים. וכל השמנים כשרים בחנוכה, אפילו שמנים שאסורים בשבת ודרשו: לא משנה באיזה שפל אתה נמצא, בחנוכה הקב"ה מקבל את כל השמנים, את כל נשמות ישראל השבים אל ה'.

ה' עוז לעמו יתן, כי נר מצוה ותורה אור.
יאיר ה' אורנו ונזכה לאור חדש ולברכה מרובה מן השמים ונשמור על היסודות ושלא תבא תקלה תחת ידנו.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

חג חנוכה שמח!

ויקרא שמו בישראל!

בס"ד

הקב"ה לגודל חביבות בני ישראל, מצווה את משה רבנו למנותם, כמו רועה שאוהב את צאנו, ומחמת חביבותם חוזר ומונה אותם מעת לעת, ועל כן ציווה ה' (במדבר א, ב): "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל זכרלגולגלותם", הרי שהדגישה התורה, את משפחות עם ישראל ואת שמות בני ישראל, כיון ששני דברים אלו - קדושת המשפחה וקדושת שמות בני ישראל, הם חשובים ויסודיים בקיום העם!

ולכן צריכים ההורים בשעה שעומדים לתת שם לבנם או לבתם להתיישב בדבר ולדקדק עד מאוד שיהיה זה שם קדוש, כיוון שהשמות משפיעים על האדם ומהם יונק את השפע שיורד אליו לעולם, וכמובא בגמרא (יומא פג, ב): רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו דייקו בשמא, כי מטו לההוא דוכתא בעו אשפיזא יהבו להו, אמרו לו מה שמך? אמר להן: כידור, אמר רבי מאיר: שמע מינה אדם רשע הוא, שנאמר (דברים לב, כ): "כי דור תהפוכות המה", הרי לנו עד כמה חשוב שמו של האדם, ומהשם אפשר לדעת את מהותו ופנימיותו.

ואמרו חז"ל במדרש (במדבר יג, יט): שאחד מהדברים שמחמתם נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו את שמם ואת לשונם, כשירדו למצרים נקראו ראובן ושמעון, וגם כשיצאו ממצרים עדין נקראו בשמותם כבתחילה, לא היו קורין לראובן רופא, ולא ליוסף לסטיס, ולא לבנימין אלכסנדרי, וכל זאת למה? משום שהאדם מקבל את השפע מהעולמות העליונים דרך השם שנקרא בשעת הברית, ועם שם קדוש מקבל שפע דקדושה וטהרה, אך עם שם שאינו על טהרת הקודש וברוח ישראל סבא, ההשפעה היא אינה טובה וחיובית, ובני ישראל במצרים שלא שינו את שמם ובחרו בשמות קודש ברוח ישראל סבא, אף ששקעו בתהום והגיעו למ'ט שערי טומאה, עדין היה להם מקור נאמן וטוב להמשיך עליהם שפע של טובה וברכה מן העולמות העליונים.

לכן, צריך כל אדם להשתדל מאוד ולשית עצות בנפשו ולהיזהר זהירות גדולה כשבא לקרוא לבנו שם בישראל, כי זה שמו וזה חלקו ונחלתו, וקריאת השם היא פתיחת הצינור והשפע לילד, וע"כ צריך לקרוא לו בשם טוב וראוי כשמות הצדיקים, וכשתחילת בנינו ושורשו יהא טוב, אזי מובטח לו שיצליח ויראה ברכה בעמלו, כיוון ששורש טוב לא יכזב ויצמיח פירות ראויים!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

עם אמונה חזקה ניתן להתמודד עם כל דבר בחיים - דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

לאחי ורעי ה' עליהם יחיו.

הנה כשנתבונן במלך מצרים בפרעה, בשתי תקופות, נמצא שתי השקפות ושתי תפיסות עולם שונות, בפעם הראשונה כאשר יוסף הצדיק פותר לפרעה את חלומו פרעה עומד ומהלל ומשבח את הקב"ה. ובפעם אחרת כאשר משה רבנו אומר לפרעה שהקב"ה ביקש לשלח את בני ישראל לחופשי מעבדות, עומד פרעה ואומר: מי ה' אשר אשמע בקולו. צריכים להבין את החילוק הזה והשינוי בתפיסת פרעה.

אלא אפשר לבאר ולאמר, מסופר על איש עשיר גדול אשר כל רכושו היה בים בסחורה באוניה והנה שוד ושבר רוח סערה קשה עמדה וכל אשר לו ירד למצולות הים לטמיון. בני ביתו פחדו לבוא ולהודיעו את הבשורה הקשה, הלכו לרב וסיפרו לו את אשר קרה אותם ובצר להם ביקשו מהרב שיעזור להם להודיע את הבשורה הקשה לאביהם.

קרא הרב לאותו אדם, ישב ודיבר עימו ענייני ביטחון ואמונה בה', אחרי זמן רב של דיבור באמונה וביטחון שאל אותו: אם היו אומרים לך שכל רכושך ירד למצולות מה הייתה עושה, אחרי מחשבה בעיון רב אמר להם: אחרי החיזוק והדברי תורה ששמעתי מהרב מקבל באהבה כל מה שהקב"ה עושה.


עמד הרב וגילה לו שכל רכושו ירד לטימיון, איך ששמע זה אותו אדם איבד את הכרתו ומיד טובי המומחים הגיעו, בקושי רב הצליחו לייצב את מצבו ולהציל את חייו, כשהתעורר שאל אותו הרב: הרי שאלתי אותך לפני שאמרתי לך שאיבדת את כל ממונך, אם תשמע שאיבדת את ממונך מה תאמר ואמרת שתקבל את הדין באהבה, אם כן מדוע כך התמוטטתה והגעת עד שערי מוות?. ענה אותו האיש לרב: כאשר הכל בתאוריה ואדם יודע שכספו ורכושו בבית או במקום מבטחים קל לו להיות צדיק ובעל ביטחון ובעל אמונה אך כאשר עומדים באמת מול הניסיון ומתמודדים עם הדברים הקשים רואים שהדברים הם לא כפי שחושבים.

וכך אצל פרעה, כאשר יוסף בא לדבר עימו שמע דברים גדולים, שבע שנים של שפע שבע שנים של הצלחה מרובה של גדולה, אך כאשר משה רבנו בא לדבר עם פרעה זה היה דיבור אחר של מחלוקת, של ריב ושל התמודדות קשה לכן שם פרעה היה פרעה אחר.

וכן אמרו חז"ל אדם נמדד בכיסו בכוסו ובכעסו. האדם נמדד בדברים שלא נוחים לו, רב חובל שאף פעם לא התמודד עם סערות בלב ים לעולם לא יהיה רב החובל הטוב ביותר, כך כאשר האדם מתמודד בסערות במצבים קשים ובזמנים אשר הכל לא מובן מאליו שם רואים מה גדולתו ומה מעלתו של האדם.

העבודה העצמית שלנו צריכה להיות בניה והכנה לימים סגריריים, לימים קשים, לימים של התמודדויות.

ימים אלו הם ימים של בניה, התקופה הזו בחיינו היא תקופה של עמידה איתנה וקיום של כל האני מאמין אשר אבותינו ואבות אבותינו השרישו והורישו לנו ירושה.

יהי רצון שבקרוב ובא לציון גואל ולירושלים מבשר אתן.

לעשות מעשינו בשלמות!

בס"ד

צריך האדם להיות שלם ובטוח בכל כוחו במה שהוא עושה בלי הרהורים וחוסר שלמות - כשמתחיל הרהורים וחוסר שלמות במעשיו - לעולם לא יגיע לעשות דבר מושלם!

כשאדם נותן דבר לחברו, אם אינו שלם בנתינה אשר נתן, בתוך זמן קצר מוצא דבר אחר אשר חברו לא נהג בו כראוי, ונפגע ממנו, ומתפתחת מחלוקת, אל כאשר האדם נתן לחברו דבר בשלמות, גם אם יהיו דברים אשר לא נוחים לו הם לא יגררו ויגרמו מחלוקת - "על כל פשעים תכסה אהבה".

לכן, נשתדל בנפשנו להיות שלמים בכל אשר הולכים, בלי פלפולים ודאגות ומחשבות להנה או להנה, הכל בשלמות - "עבדו את ה' בשמחה", אין שמחה אם אין שלמות!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!