על האדם להישאר איתן בדעתו ולא להיות מושפע מאחרים - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א
בס"ד
"ובא אשר לו הבית והגיד אל הכהן לאמר כנגע נראה לי בבית" (ויקרא י"ד).
ובמסכת נגעים פרק י"ב משנה ה': ואמר כיצד ראית הבית. בעל הבית אשר בעליו חושד שיש לו נגע בא אל הכהן ואומר לו: "כנגע נראה לי בבית", ואפילו אם הוא תלמיד חכם ויודע ובקי בהלכות נגעים אסור לו לאמר נגע נראה לי בבית רק "כנגע". והקשו חז"ל: מדוע לא יאמר נגע?, אלא לא להשפיע על דעת הכהן בזה שהוא אומר נגע, לתת לו לראות, לחשוב ולהחליט.
והנה פה בפרשת השבוע צריכים ללמוד יסוד גדול, כמה כח יש להשפעה של אחרים על האדם, אדם שהוא תלמיד חכם גדול ובקי בהלכות אסור לו להגיד לכהן: נגע נראה לי בבית, מדוע? משום שהמילים האלו יכולים להשפיע על הכהן בהחלטה לטמא את הבית, אפילו שודאי הכהן בקי ויודע את כל ההלכות אבל כל דיבור יש לו השפעה גדולה ביותר והדיבור הזה יכול להשפיע על פסיקת הכהן.
הנה אנו נמצאים בדור עם השפעה חיצונית אשר לא היתה כדוגמתו בשום דור, האדם שומע כל היום דברים, חורצים את דינם של אנשים על ידי שמועות, על ידי רכילויות ועל האדם מוטלת מחוייבות גדולה ביותר למנוע מעצמו לשמוע ולקבל דברים. האדם חייב לשמור על דעתו ולא להיות מושפע ממה ששומע, לעמוד איתן יציב בדעתו.
מובא בספרים הקדושים מי שרוצה לשחוט ברווז ורוצה לדעת סימן שאבריו של הברווז הפנימיים כשרים ואין בהם שום פגם, עצה מה יעשה ישליך את הברווז למים אם הוא ישחה כנגד הזרם סימן שאבריו הפנימיים לא טרפה וכשר הוא.
כך האדם, מי שאתה רוצה לבדוק את הפנימיות שלו תראה אם הוא זורם כנגד הזרם ולא נסחף עם הזרם סימן שכשר הוא וטהור הוא.
האדם ילחם עם עצמו לא לשמוע ולקבל דברים על אחרים, כמה חורבנות קרו בעולם שאדם אהב אדם אך שמע דברים אשר הכאיבו בליבו ולא תמיד הם היו נכונים והגונים, אך הלב בזמן הזה אבד ונשאר כואב ואכזבה גדולה.
ולכן בפרשת השבוע התורה מלמדת אותנו מי שנפגם בצרעת בנגע, התיקון הוא לצאת מחוץ למחנה, להתרחק משמועות, להתרחק מזרם של העולם, עד אשר יתחזק בנפשו וידע שיכול לעמוד כנגד המים הסוערים ואז יצא מההסגר אשר סגרו אותו מחוץ למחנה.
הנה שבת זה זמן של התבוננות ומחשבות עמוקות ואלו הימים למחשבות והתבוננות ונזכה בע"ה לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו.
ובקרוב ממש ישלח לנו הקב"ה את האמת והנחת בשמחה של אמת וביושר אמיתי.
