בימים אלו יש לנו מספר תחנות לעשות תשובה - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

ראש חודש אלול זה הזמן הראשון לתיקון.

תחנה שניה היא מראש השנה עד ערב כיפור - עשרת ימי תשובה.

תחנה שלישית היא יום הכיפורים.

ולכל תחנה יש את הסוג המיוחד של העבודה של אותה תחנה.

אך צריך להיזהר שלא נהיה כמעשה המובא במדרש על השועל: אשר ראה שכל החיות בוכות בכי גדול, התקרב השועל ושאל: מדוע החיות בוכות? מה הסיבה? ענו החיות ואמרו: יש לנו צרה ובעיה גדולה מאוד שאנו בטוחים שאין מי שיכול לעזור לנו, ומדוע להפסיד את הזמן בסיפורים, ענה השועל ואמר: אתם יודעים שאני חכם גדול ויש לי פתרון לכל בעיה, תספרו לי את הבעיה ואני ודאי אמצא תשובה ופתרון.

ספרו החיות לשועל, שהאריה מלך החיות כועס מאוד עליהם והם בצרה גדולה והבעיה חמורה מאוד, ענה השועל: אל תפחדו, אני אלך אתכם למלך, לאריה, יש לי הרבה משלים וסיפורים יפים, שלוש מאות משלים, אספר אותם לאריה, אשמח אותו, ואז אבקש שיסלח לכם.

שמחו החיות והחלו ללכת כולם יחד אל האריה.

אחרי שהלכו 2000 אמה, עצר השועל ואמר: אוי! שכחתי מאה משלים, אני לא יכול להמשיך ללכת, אמרו לו החיות: נמשיך בכל אופן, גם מתאים זה הרבה מאוד, הסכים השועל, עברו עוד 2000 אמה, עצר השועל ואמר: שכחתי עוד מאה משלים, אני לא יכול להמשיך ללכת, אמרו לו החיות: יש לך מאה משלים, גם זה טוב ומספיק, תמשיך איתנו, המשיך עד ביתו של האריה, ושם עצר והחל לבכות ואמר: שכחתי גם את המאה הנותרים ואין לי כעת על מה ולמה להכנס לפני האריה, אך האריה ראה אותם עומדים בפתח הבית ומה יעשו כעת?!

כך האדם בשלושת התחנות שיש לנו בחודש אלול, צריך למלאות אותם בצידה לבית המלך, ולא לפרוק מעלינו את אשר יש לנו.

וכמו שעושים בעסק ספירה של כל המלאי אשר יש לאדם, כך צריך בחודש זה לעשות ספירת מלאי של כל מעשי האדם, ומה שחסר ואין לו במעשיו, אולי אין מספיק חסד, אולי אין מספיק תורה וכו', או שיש מעשים טובים אך לא מושלמים, מיד ישלימם ויתקנם שיהיו בצורה הטובה ביותר שיש, ויזהר האדם מעצת היצר הרע אשר משכנע את האדם ומטעה אותו ומסביר לו שהטעות היא הנכונה והיא האמת!

(אמרות טהורות הימים הנוראים - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

הכנה ליום הדין - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

בס"ד

יש להבין, מדוע צריכים אנו להקדים עבודה רוחנית כה מאומצת קודם ראש השנה ויום הכיפורים, עבודת התפילה ואמירת הסליחות ותחנונים, הלא די היה שביום ראש השנהיום הרת עולם נתחזק ונתעורר כדבעי, ומה הטעם יש להקדים חודש שלם רק כהכנה ליום הדין?

אלא, למדים אנו יסוד גדול, שהוא עיקר בכל עבודתנו הרוחנית: שאי אפשר להגיע להצלחה ברוחניות ללא הכנה מוקדמת, ויש צורך בעמל ויגיעה רצופה כדי להגיע לעליה רוחנית אמיתית, משום כך, כדי להשיג דרגה רוחנית ביום הדין, כדי שנהיה קרובים אל הקב"ה ונקבל עלינו את מלכותו בראש השנה, זקוקים אנו להכנה רבתי בימי חודש אלול, זקוקים אנו לפעול מצידנו להתקרב להקב"ה, להיות בגדר של "אני לדודי", או אז בס"ד בראש השנה יתקיים בנו "ודודי לי".

(אמרות טהורות הימים הנוראים - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

יזהר האדם מחילול ה' - דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

יזהר האדם מחילול ה' ויותר מכל דבר אשר יש בו החשש הקטן ביותר מחילול ה' ירחיק את עצמו בכל כוחו.

ואמרו חז"ל (במסכת שבת דף נ"ו) שתיקון על חילול ה' רק המיתה היא מכפרת.

והנה דבר פלא, מצאנו בדוד המלך ע"ה כאשר נפטר מן העולם לא זכה לעלות לגן עדן העליון אלא היה בגן עדן תחתון וכששלמה סיים לבנות את בית המקדש זכה ועלה לגן עדן העליון למקום הנאה והיאה לדוד מלכנו.

וקשה מדוע, הרי דוד המלך היה גדול הבעלי תשובה, כמה הצטער והתענה לעשות תשובה על מעשה בת שבע ובמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים ואף מעשה בת שבע דוד לא חטא משום שכל היוצא למלחמה משבט יהודה היה נותן גט כריתות לאשתו?.

אלא דוד המלך היה בידו חשש חילול ה' במעשה בת שבע ודוד מלך ישראל חי וקיים ועל חילול ה' המיתה היא הכפרה ואצל דוד המלך לא היה מושג של מיתה, לכן לא יכל לתקן ולהשלים על פי המידה הגבוהה והמיוחדת של דוד המלך את החשש של חילול ה' אשר בידו. ולכן נשאר בגן עדן התחתון עד אשר שלמה בנו סיים לבנות את בית המקדש ואז היה קידוש ה' גדול והקידוש ה' הזה תיקן את החילול ה' הקטן אשר נגרר ואז דוד יכל להכנס לגן עדן העליון.

נמסור נפש בכל כוחנו ונרבה בכבוד שמים בעולם ונתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו. ונשתדל בכל כוחנו להרחיב גבולות התורה ולקדש שם שמים ברבים.

ברוך המקדש שמו ברבים.

רבי משה אהרון פינטו זצוק"ל זיע"א שהיום חל יום ההילולא שלו - כח' שנים לפטירתו - בבקשה מכל החברים הצדיקים להשתדל להדליק נר לעילוי נשמת הצדיק ולבקש ולהתפלל לרפואת והצלחת כל בית ישראל בכלל, ולרבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א נכדו של הצדיק בפרט!

בס"ד

העשירי בשושלת הקודש של צדיקי משפחת פינטו היה רבינו משה אהרון פינטו שליט"א זצ"ל, עשרה דורות של קדושי עליון, בן אחר בן, עד רבינו הגדול רבי יאשיהו פינטו זיע"א הידוע בכינויו "הרי"ף דעין יעקב", ואכן, כידוע לכל, זכה רבינו משה אהרון זיע"א - בעל ההילול, להיות "מיוחד לקדושה", בבחינת "העשירי יהיה קודש".

זכה רבי משה אהרון, ובקשת דוד המלך ע"ה (תהלים לט,ה): "הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא", התקיימה בן, ומעשה שהיה, כך היה: בליל ה' האלול תשמ"ה, יצאה נשמתו של רבי משה אהרון, בקדושה ובטהרה, מזוככת מכל סיג, ועלתה בסערה השמימה, השמועה עשתה לה כנפים ברחובות אשדוד, ושעה לאחר מכן, הגיע לבית החולים אחד מתושבי העיר, מהמקורבים אליו, חיים דבדה שמו, ובידו מעטפה, לדבריו, לפני כשנתים, קרא לו רבי משה אהרון זצ"ל, הפקיד בידו את המעטפה, ואמר: מעטפה זו תשאירנה סגורה, ולאחר פטירתי תעבירנה לבני, הערב, כשהשיגה אותו הידיעה המרה, הזדרז למלא את השליחות, והנה המעטפה לפניכם, בני המשפחה מיהרו לפתוח את המעטפה, והוציאו מתוכה פתק, שהיה כתוב בכתב ידו של רבי משה אהרון, וכך נכתב שם: "נראה לי עת פקידה, ביום ה' באלול..."

בשעתו, גילוי רוח הקודש הפעים את הלבבות, עצם העובדה שהצדיק ידע לשער את יום פטירתו העידה על גדולתו, אכן, במשך השנים התגלה להולכים בדרכו, כי יום פטירתו של רבי משה אהרון היא בבחינת: "יודע ה' ימי תמימים, ונחלתם לעולם תהיה" (תהלים לז, יח), כלומר, תאריך הסתלקות הצדיק מהעולם הזה אינו סתמי, אלא מנין ימיהם הוא בעל משמעות רבה, ובמה דברים אמורים?

בדיקה פשוטה בלוח השנה תעלה את העובדה הבאה: י"ח באייר יום פטירתו של התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי - ט"ו בתמוז יום פטירתו של רבינו חיים בן עטר "האור החיים הקדוש - כ"ו באלול יום פטירתו של רבינו חיים פינטו הגדול - וה' באלו יום פטירתו של רבי משה אהרון בעל ההילולא, לעולם יחולו באותו יום בשבוע, לדוגמא שנה - תשע"ג, חלו ימי פטירת כולם ביום ראשון, וכך הדבר בכל שנה ושנה, הלא דבר פלא הוא!

וכמה מתאימים הדברים, כי הלא רבי משה אהרון כל כך היה דבק בדרך זקנו רבינו חיים פינטו הגדול זיע"א, ובדרך ה"אור החיים הקדוש", ובעיקר בתורת הזוהר הקדוש, תורתו של האלקי רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, שהיה שגור על פיו, ובו עסק יומם וליל, הרי אין יום מתאים יותר לעלותו לגנזי מרומים, לישיבה של מעלה, מיום פטירת הצדיקים הללו!

עוד בטרם מלאו לרבי משה אהרון עשרים שנה, התחיל את תקופת ההסגר המפורסמת שלו.

כידוע שנים רבות היה סגור בין כתלי ביתו, בחדר מיוחד, אין זרים אתו, עוסק כל יומו בתורה בעמל רב, עובד את קונו בתפילה ותחנונים, אותם היה נושא מתוך ערגה לידבק בו.

שם, בין קירות החדר הספוגים בתורתם ויראתם של רבי חיים בן עטר - "האור החיים הקדוש" וזקנו רבינו "חיים פינטו הגדול", התבודד, למד וקנה סדר קדושה, מנותק מהוויות העולם ודרכי בני אדם, הצליח להפריד את צרכי גופו ממחשבותיו, והאזין רק למשאלות הנשמה, מעט שינה, ומעט אכילה, הרבה תורה, והרבה תפילה, עד שזכה לדבוק בבוקר עולם ללא הפרעה.

לאחר כמה שנות פרישות, בהיותו באמצע שנות העשרים לחייו, עלו הנאצים ימ"ש לשלטון בגרמניה, באותו זמן החליט אביו רבינו חיים פינטו זיע"א, לעקור ממוגאדור ולעבור לקזבלנקה, רבי משה אהרון נשאר להתגורר בביתם העתיק במוגאדור, וראה את השמירה על בית אבותיו הקדושים יחד עם בית הכנסת ששכן בו ועם מנורת השמן בה דלק נר תמיד לעילוי נשמת רבינו חיים פינטו הגדול זיע"א, כחלק מתפקידו.

טרם נסיעתו, קרא רבי חיים פינטו לבנו, והטיף לו תוכחת מוסר, כדרך אב הנפרד מבנו, בסיימו את דבריו, פנה אל בנו ואמר: "חש אני כי עבים שחורים מכסים את שמי היהדות, צרות וגזירות נוראות מאיימות עלינו, וחוששני מאד מפני הבאות, על כן מוטל עלינו להתחזק שבעתיים בעבודת השם, להתפלל להתחנן ולהתפלש בעפר, להעביר את רוע הגזירה או לכל הפחות להקל אותה ולו במעט".

רבי משה האזין לדברי אביו אוהב ישראל בקשב רב, והחליט כי למען כלל ישראל יגביר את פרישותו מעניני העולם הזה, ירבה בתפילה הרבה יותר מכפי הרגלו, יפציר וישווע לפני בורא עולם שיעביר את רוע הגזירה, וכך, מאותו יום הוסיף תעניות על תעניותיו, וסיגופים על סיגופיו, והירבה להעתיר לבוראו שיעביר את רוע הגזירה.

קצת פחות משנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה נקרא אביו רבינו חיים פינטו זיע"א לישיבה של מעלה, ובדברי צוואתו לבנו רבי משה אהרון אמר לו כך: "אני אעלה למעלה ואשתדל להמליץ טוב על ישראל, ואתה תעמוד למטה בתפילה ותחנונים, ותהיה שליח ציבור עבור הכלל, להעביר את רוע הגזירה"

כשפרצה מלחמת העולם השניה, הוסיף רבי משה אהרון עוד סיגופים על סיגופיו, מיום שפרצה המלחמה לא החליף את מלבושיו, בכל ערב שבת קודש היה עולה לגג ביתו, ומכבס את מלבושיו לכבוד שבת קודש, כך נהג במשך חמש שנים!

בתקופה זו, אכל רק לחם טבול בשמן זית, ולא יותר! לא רחץ את גופו כלל, אלא אחת לששה חודשים, ומעניין לציין, שמשמשו מאותה תקופה היה מספר, כי למרות כך, אף פעם לא נדף מגופו ריח רע, כך נהג עד תום המלחמה, בסיומה הופיע אליו אביו בחלום, וביקש ממנו כי יחליף את בגדיו, ויפסיק לצער את עצמו כל כך, שכן כבר נגמרה המלחמה האיומה.

"תהא נשמתו צרורה בצרור החיים"!

ויהי רצון שנשמת הצדיק תהיה מליצת יושר על יוצאי חלציו, ושזכותו הגדולה תגן עלינו ועל כל עם ישראל להצילם מכל צער וצוקה ופגע רע, אמן.

שבוע טוב ומבורך!

דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת שבוע - פרשת שופטים!

בס"ד

"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך".

השערים החשובים בגוף האדם הם: עיניים, פה, אוזניים, ידיים, רגליים, והשערים האלה אמורים להיות נשלטים על ידי האדם ולא שהם ישלטו על האדם!

תמיד היה בליבנו קושיה, מדוע ביום כיפור נותנים שעיר לעזאזל וכביכול משחדים את השטן? בכדי שיהיה מליץ טוב עלינו, הרי יום כיפור יום קדוש הוא ואין כוח בו לסיטרא אחרא שיקטרג, אנו בטוחים בריבון העולמים שמשפטנו יצא לאור על ידי כוחו הגדול של יום קדוש זה, אם כן, מדוע לתת שוחד לשטן? אלא, כאשר מקטרג, ואפילו הקטן ביותר מליץ יושר על אדם, הכוח גדול וזכות מרובה יש לאדם זה, שאף אויביו ומבקשי רעתו, מליצי יושר עליו, וידוע, מעשה על מלך גדול שמינה למשנהו שר יהודי, והשר ההוא היה אהוב מאוד על המלך והגדיל והרחיב את בית המלוכה ואת עושרה, יום אחד יצא המלך עימו לראות את נתיניו, כשהגיעו לשערי השוק עמד אדם והתחיל לסלסל בקולו שירים בגנות השר היהודי, כעס המלך מאוד, וציווה על השר היהודי אתה בפקודת המלך, תדאג לחתוך את הלשון הזו, עברו חודשים ושוב המלך יצא עם השר לראות את נתיניו ושוב שומע את אותו קול מסלסל בקולו, כעס המלך על השר ואמר לו: מדוע לא חתכת את לשונו?! אמר השר למלך: שמע מלכי מה הוא שר, שירה הלל ותשבחות, לא חתכתי את לשונו, החלפתי את לשונו.

וזה יסוד גדול, פה שמדבר עליך רע על תילחם לחתוך אותו או להשתיק אותו, הגדולה האמיתית לשנותו, שיהיה פה מדבר טוב, וזה מה שאנחנו עושים עם השעיר לעזאזל, אף שלא צריך את מליצת השטן, אך חובה עלינו כל פה רע להופכו לפה טוב, אם אנשים היו יודעים כמה מיתוק הדין פחות רע וקשה נהיה מפה רע שנהפך לטוב, הרבה מכוחם היו משקיעים לעשות דבר זה.

צריך לידע שאחת הרעות הקשות בדור הזה זה הלשון, היצר הרע לדבר הכל, היצר הרע לקחת את סוד חברך אשר גילה לך אותו באמת ובאמונה, ולעשות ממנו רשות הרבים, ובוודאי לא חסים על כבוד הבריות ומסופים איפה שלא צריך להוסיף ומפחיתים איפה שלא צריך להפחית, וכך נבנה עולם מעוות, עולם של חוסר אמון, חברות נבנית על יסודות של השקר והמחלוקת, ועל דם החבר, אדם שאינו שומר סוד חברו מסמן שאינו ירא ה' והיראת שמים שלו פגומה בצורה קשה מאוד, וכבר אמרו חז"ל: "סוד ה' ליריאיו", כאשר מגלים סוד והחבר שומרו, סימן שהוא מיריאיו של ה' ואז תדע "ובריתו להודיעם" סימן שברית הקודש שמורה אצלו ומקודשת ביותר.

אך אדם שכל ימיו הולך רכיל מאחד לשני ומנסה למכור את החבר פלוני לאלמוני, ואחרי כן את אלמוני ואת פלוני למאן דהוא, וכך כל חייו הולך ובונה חורבן ופירוק בעם ישראל, סופו כגחזי.

ואוי לו לאדם שנפשו דבוקה בחולי הזה, לעצמו הוא מתרץ שזה למחיתו ויש עימו את כל התירוצים והפרושים לצדק שלו, אך זה להשקיט את הנפש, אשר אינה מרגישה מרגוע לעוול שעושה, כבר אמרו חז"ל: "רשעים חייהם אינם חיים".

וזה מה שנאמר בפרשה "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך" שצריכים אנו לסדר את עצמנו ולהכין את נפשנו ובעיקר השערים החשובים בגוף האדם: עיניים, פה, אזניים, ידיים, רגליים, שהשערים האלה יהיו נשלטים על ידי האדם ולא שהם ישלטו על האדם, צריך האדם לשלוט על פיו מה שאומר ומה אוכל, על אוזניו מה שומע, על רגליו לאן הולך, על ידיו מה פועל בהם, על עיניו מה מסתכל, וזה שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך, השערים האלו הם הכוח של האדם בחיים, וכאשר שער אחד פגום הכל מתחיל להשתבש בחיי האדם.

נשתדל לעבוד על עצמנו בימים קדושים אלו על הלשון בכל הכוח, נהפוך את הרע לטוב, ולהשתמש בלשון רק לחיובי, ושלא יוענש שום אדם בסיבתנו, "והוא רחום יכפר עוון", הקב"ה יכניס בתוכנו אהבת חינם ושמחה, ויסיר מתוכנו "כל חולי וכל מחלה"

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך!

לראות מעלת חברינו ולא חסרונם - דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

מעשה ברבי אלעזר ורבי יהושע שהיו מהלכים בהר הבית, פתאום ראו מלאך האוחז בידו בבגד רוחני אשר אורו זורח יותר מאור השמש ולא היה חסר בו מאומה כי אם פרט אחד תיקון וגימור של הבגד. שאלו רבי אלעזר ורבי יהושע את המלאך האם הבגד הזה שלהם הוא, השיב להם המלאך: לא הבגד הזה שייך לתושב אשקלון ושמו יוסף הגנן.

מיד יצאו חכמים אל העיר אשקלון כדי לפגוש ולהכיר את יוסף הגנן, כיון שהגיעו חכמים אל העיר יצאו כל אנשי המקום לקראתם וביקשו מהחכמים להתארח בבית נכבדי העיר, אך התנאים הקדושים לא הסכימו להתארח באף בית רק בביתו של יוסף הגנן, יוסף הגנן שמח שמחה גדולה, קיבלם במאור פנים גדול והזמינם לשבת על שולחנו ולסעוד עמו.

אך יוסף הגנן איש פשוט ועני היה, כל אשר היה בשולחנו שתי כיכרות לחם יבש וקצת פירות שקטף מגינת ביתו, אכלו החכמים ושתו וברכו ברכת המזון והחלו לשאול את יוסף הגנן על מעשיו, סיפר להם יוסף הגנן שאביו היה עשיר גדול ומגדולי העיר, כשנפטר אביו הפסיד כל הכסף וכל הירושה ובני עירו גרשוהו מן העיר עד שהגיע לבית הקטן הזה ובנה גינה ומטפח ומגדל בה ירקות, בכל יום מוכר את הירקות לפרנסתו חצי נותן לצדקה חצי חי את חייו. לפני שפנו חכמים והלכו לדרכם גילו וסיפרו לו על המלאך עם הבגד שראו בהר הבית ונתנו לו עצה שיוסיף להרבות במצוות להשלים את חלקו הרוחני אשר ראו שחסר הוא וחכמים פנו לדרכם והלכו.

אשתו של יוסף שמעה את כל השיחה של התנאים עם בעלה, באה אשתו של יוסף ליוסף ואמרה לו: חייבים אנו להשלים את החלוק הרוחני והדרך היחידה היא, קח אותי תמכור אותי לשפחה והכסף שיכנס תתן אותו לצדקה כך שיושלם החלוק הרוחני שלנו. ענה יוסף הגנן לאשתו: פוחד אני לעשות מעשה זה שחס ושלום האדם שיקנה אותך לשפחה לא יעשה מעשים רעים בך. נדרה והבטיחה לו שתמסור נפש לשמור על עצמה בקדושה העיקר שיושלם החלוק הרוחני. עין במר בוכה אך לב שמח הלכו שניהם ומכר יוסף את אשתו בשוק העבדים לשפחה.

האדם שקנה אותה לשפחה מהיום הראשון חשב וזמם וניסה לעשות מעשים רעים אך היא עמדה בנידרה לבעלה ובסירובה לחלל את עצמה עד שבעל הבית מאס שרצונותיו לא מתקיימים והשליך את השפחה לעבוד עם צאנו יחד עם הרועי צאן אשר מידותיהם וטבעיהם היו קשים ורעים, האשה סבלה סבל גדול במרעה הצאן עם הרועי צאן אך נשארה נאמנה, קדושה וטהורה. אחרי חודשים יוסף הגנן רצה לבדוק האם אשתו שומרת על הנדרים שנדרה, התחפש אף הוא לרועה צאן והלך למרעה בלילה כשראה את אשתו היא לא הכירה אותו ניסה בכל דרך לשדלה לדבר עבירה אך היא בכל דרך עמדה בתוקף לא לחטוא, לא לחלל את עצמה. כשראה קדושתה ואת מסירותה של אשתו עמד וגילה את עצמו שהוא יוסף בעלה, שניהם עמדו ובכו בכי גדול והתפללו להקב"ה שיושיעם ויוציאם מאפלה לאורה ושיפתחו להם שערי שמים.

ותעל שוועתם וצעקתם אל האלוקים, יצאה בת קול מן השמים ואמרה: השלמת את החלוק שלך ולאשתך חלוק טוב יותר משלך, לך נא למקום פלוני ותמצא שם מטמון גדול שהטמין אביך. הלך יוסף אל מקום המטמון אשר נאמר לו בבת קול ומצא שם אוצר גדול של אבנים טובות, מיד הלך ופדה את אשתו וחי חיי עושר ונחת.

הנה מעשה זה בימי הרחמים והסליחות צריך ללמדנו מוסר גדול: א', תנאים גדולים וקדושים נמצאים במקום המרומם ביותר הר הבית, ודאי היו עסוקים שמה ביחודים ובדבקות לבורא עולם, אך כששומעים שישנו יהודי אשר גר בעיר רחוקה ועדיין עבודת ה' שלו לא מושלמת ויכול להשיג יותר, מניחים הם את שלהם ורצים לזכות עוד יהודי להשלים את תיקונו בעולם הזה.

ואף אותו יוסף שזכה בזכויות גדולות שמלאך מרים את בגדיו בהר הבית! שומע את דברי החכמים אינו אומר לאט לאט אני אחזק ואתחזק ואשלים את החסר לי, מיד מוסר את נפשו בדברים הקשים והכואבים ביותר להשיג את ההשגות הגדולות והגבוהות ביותר. וכאשר האדם מוסר נפש ביסורים זוכה להשלים את הדברים הגבוהים והגדולים ביותר.

ימים אלו הם ימים של חשבון נפש, חשבון נפש צריכים לדעת איך לעשות, ישנם אנשים שהחשבון נפש שלהם הוא לא מה הם הזיקו ועשו רע לאנשים אלא החשבון נפש שלהם מה אנשים עשו להם רע והזיקו להם ולתקן את נפשם הם לא רואים איך לעבוד על מידותיהם אלא איך לשבור את השני שיהיה נוח למידותיהם ולרצונם, זו אינו חשבון נפש זה התבצרות במידות הרעות ולהנחיל את המידות הרעות נחלה עמוקה וחזקה יותר בתוכם, חשבון נפש הוא לראות מעלת חברו ולא חסרונו למחול ולסלוח ולטהר את הנפש ולראות איך לזכות את השני ולא לחייבו, גדולי התנאים הניחו את שלהם בשביל לזכות יהודי בעוד מצוה ויהודים קדושים מסרו את חייהם בכדי להשלים את תיקון נפשם.

ימים אלה הם ימי ההילולא של הסבא הצדיק והקדוש רבנו משה אהרון פינטו זצוק"ל אשר כל חייו לימד זכות על כלל עם ישראל, מעולם לא הוציא מפיו דבר היכול לפגוע ולצער את השני ולעולם לא רצה לשמוע באוזניו רע על חברו, תמיד היה חוזר ואומר מי שמתרחק מהרע לא לשמוע ולא לראות ולא לחשוב, הרע מתרחק ממנו.

נכנס לשבת קודש ברוממות הנפש ובאמונה ובתקוה שבשבוע זה נתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות ונזכה לגאולה שלמה.

השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם

זיכוי הרבים - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

בס"ד

וישתדל בכל כוחו, "איש את רעהו יעזורו", אחד יחזק ויעודד את חברו, וידע, שיש זכות גדולה למזכה חברו במצווה ובמעשים טובים ונהיה שותף של חברו במעשיו הטובים!

וידוע המעשה בשני צפרדעים אשר נפלו לבור עמוק מאוד, באו כל הצפרדעים לפתח הבור וראו את צרת חבריהם והיו צועקים לחבריהם: זה בור עמוק מאוד ובטוחים אנו שלא יצליח בידכם לצאת ממנו, והצפרדעים היו מנסים בכל כוחם לצאת, היו קופצים וכו', לאחר זמן של נסיונות וקפיצות, אחד הצפרדעים התייאש, נפל ומת, חברו המשיך בכל הכח עד אשר הצליח ויצא, באו כל הצפרדעים לדרוש בשלומו, והנה מצאו שהוא צפרדע חירש, ומכיוון שחירש, לא שמע את דבריהם שזה עמוק וקשה ואין צפרדע שיכול לצאת מבור כזה, אם כן הצפרדע ששמע מת מיאוש, הצפרדע החירש שחשב שחבריו קופצים ומריעים לו ומעודדים אותו, הצליח להינצל ולצאת.

כוח של עידוד הוא יכול להיות הצלה לאדם ועזרה לשינוי כל החיים של אדם, לכן יותר בחודש הרחמים והסליחות, ישתדל האדם לעודד ולחזק ידיים רפות "כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו".

בשבתות אלו בחודש, ישנם כוחות גדולים, שבתות אשר בקהילות קודש שובה ישראל נשתדל להקפיד בתענית דיבור, הזכויות של תענית דיבור גדולים מאוד, וזה זמן של זיכוך הנפש וטוהר הנפש, ובוודאי בימים אלו צריכים יותר רחמים מהקב"ה.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!